|
נראה לי, לכאורה, שתפקיד האגדות המפחידות והאכזריות אינו התפקיד שמייחסים להן היום. לכן כל ניתוח שלך שיוצא מהנחה שאגדות לא אמורות להיות אכזריות - הוא ניתוח מוטעה.
התפקיד שלה האגדות המפחידות (לפי דעתי) היה סוג של סיפור הפחדות, כמו סרטי החורבן שיש היום או סירטי אימה על מיפלצות וסדיסטים. כלומר הסיפורים האכזריים הוא סוג שמשך הרבה קוראים (שנהנו מסיפורי אימה). באותם זמנים לא היו הרבה צורות בידור (לא היו סרטים בוודאי) תיאטרון ומחזות מוזיקליים לא נועדו להמונים , ההמונים היו חסרי כסף.
יש יצירות מוסיקליות עם הפחדות למשל הסיפור של הבובה המכנית אולימפיה שניקרעת לגזרים, או הבלט מפצח האגוזים שבו מלך החולדות מאיים על חייה. שני הסיפורים מבוססיפ על הגירסה (הספר) של סיפורי הופמן. שלא לדבר על שיקספיר שרבים ממחזותיו רוויי דם (זה משך צופים אפילו אם זה לא נחשב בעיניו לעיקר, כי ללא צופים רבים לא היה מתפרנס).
|
|