 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברצוני להתייחס לקטע האופטימי שבסוף דבריך. בדרך כלל אני משתדל להימנע מחיזוי העתיד מטעמים ידועים ומוכרים. אבל הפעם אחרוג ממנהגי זה משום שקווי המתאר של המצב החמור שאנו ניצבים בפניו די ברורים. שים לב לדבריו של קלינטון במאמרו האחרון: "חייבת להיות התקדמות כדי שלא תהיה אלימות" קלינטון לא מדבר על שלום, על סיום מצב הלוחמה וכו'. הוא מדבר על התקדמות. והתקדמות פרושה אחד: המשך סחיטת הלימון שנמצא כבר היום במצב די קרוב לחוסר נוזלים מוחלט, ובקרוב יהיה ראוי אך להשלכה לפח. איש לא מדבר על שלום. מדברים רק על דחיית ההתפרצות האלימה, וזו תוצאה ברורה של כל ההיגיון שמאחורי הסכמי אוסלו. הלואי ואתבדה, אך לא צפוי לנו שום הסכם קבע. ברק עומד לחזור ולהציע לנו עוד הסכם זמני שמבחינה מעשית כולל עוד נסיגה וויתור שלנו, אי סיום הסכסוך, ונפנוף בכרטיס לפסגה הבאה שבה יבחנו אפשרויות לסחיטה נוספת של הלימון, שוב מבלי שרואים את הסוף. אבל כמובן אני מצטרף לאיחוליך להצלחת שליחותו של ראש הממשלה. הצלחתו היא הצלחתי. הלואי והפסימיות שלי תתגלה כטעות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |