|
||||
|
||||
א. ראשית אומר לך שבמשך דורות רבים, יהודים גידלו את ילדיהם בתנאים קשים והביאו אותם לעולם אכזר של רדיפות ומצוקה. עדיין שמחו על כל ילד יהודי שנולד וגדל, באשר הוא. לכן אם אנחנו מסכימים על קיומה של חשיבות כזו1, אין היא עומדת ביחס או בקשר לשאלות על איכות הגידול או מה יעשה בילדים אחרים. צריך להביא עוד ילדים יהודים. זה הכל. אבל כתשובה למה שכתבת, לדעתי גם בנקודה הזו ספציפית יש יתרון. שהרי אם ילדתי ילד חדש דנדש מהניילונים וגידלתי אותו בשניים והשקעתי בו עד שיצא 8 בסולם איכות הגידול, אוכל להוסיף עליו את ההוא שגדל בלי הורים ויצא 4 בסולם איכות הגידול, עדיין קיבלת 12, שזה יותר ממה שהיית מקבל אילו היית מאמץ ילד במקום ללדת. וזה בלי לחזור פעם חמישית על דבר שכבר נכתב שוב ושוב: יש יותר משפחות שלא יכולות להביא ילדים ורוצות לאמץ, מילדים שצריך לאמץ. ב. בסעיף זה התכוונתי לילדים הסובלים מפיגור לסוגיו ולכן קשה יותר למצוא להם בית מאמץ2. על האחרים כבר דיברתי בסעיף א' ובכמה תגובות אחרות. אם אתה יוצא מנקודת הנחה לפיה אפסיים סיכוייו של ילד מפגר להשתלב בחברה בצורה נורמלית - אפילו לא ממש "איכותית", למה להמנע מהולדת ילד נורמלי כדי לטפל בו? ג. על זה כבר ענה לך הפונז. אם יש כאן הקרבה למען הזולת, יש כאן אלטרואיזם. בבררנות היתר שלך, רוקנת את המושג מתוכנו כי בכל מקרה של אלטרואיזם נוכל לטעון שיש לאלטרואיסט איזה שהוא עניין לבצע את ההקרבה/הנתינה שלו, ועל כן אמרו חז"לינו כי יש רק חסד אחד שהוא חסד של אמת. ועדיין כל שאר המקרים נחשבים כמעשי חסד ועלינו לכבד ולהוקיר את גומלי החסדים. __________ 1 ואם כן, כדאי שתציין שאתה מסכים על נקודה זו על מנת שנוכל להמשיך הלאה ולבנות את הטיעונים הבאים על נקודת המוצא המוסכמת הזו. 2 נועה ענתה לך על נקודה זו בצורה מצוינת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |