 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה לא רק מסובך, זה גם בלתי אפשרי, הרי צריך לקבוע סטנדרטים שיהיו מקובלים על כל ״המבינים״ מי נחשב ״מבין״ ומי לא. האם גם ל״מבינים באוכל״ יש יותר סיי מה נחשב טעים ומה פחות טעים? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
פעם כתב פה אחד עם אותו שם כמו שלי, רק שהוא היה חכם יותר ממני. תגובה 334915 עונה, אני מקווה, לטענתך הראשונה. בקשר לאוכל, התשובה היא לא כל כך, וזה מחזק את הטענה שלי. לא קרה לי הרבה (או בכלל) שמישהו הסביר לי מתוך בקיאותו באוכל מה טוב במאכל מסוים, וגרם לי בו במקום לאהוב את המאכל הזה יותר מקודם. לך זה קרה? כמובן שכן רכשתי אהבה לדברים שלפני כן לא אהבתי, ואבחנה בטעמים שלפני כן לא הבחנתי בהם, אבל זה היה בעיקר מתוך התנסות חוזרת ונשנית. אולי גם בהשפעה של "מומחים", אבל באופן חלש יותר מאשר באמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אין סטנדרטים אבל קל לדעת מי מבין בתחומו. הבנה בתחום מתבטאת תמיד בבקיאות בפרטים שההדיוט לא מודע לחשיבותם, לתחכום ולקושי שביצירתם, להשראה או לדמיון ליצירות אחרות, להשפעות תקופתיות, מקומיות, להשתייכות לסגנון, ושעות אדם. רמת הבקיאות משותפת למבין באוכל, למבין בציור, בתוכנה, בנפחות ברזל, בגלישת גלים ובשירת הייקו. ההבנה דומה או מקבילה להיכרות יוצאת דופן שממנה אפשר להעריך, בעיקר ע''י השוואה והגדרה את הדבר. הבנה עמוקה מאפשרת לאהוב, להעריך, להסביר ולמקם את הדבר. אוכל ומשקאות אינם מוגדרים אצלי כאומנות למרות שהם יכולים להשפיע רגשית ומנטלית מפני שהיצירה זמנית (מתקלקל) וחומרי הגלם שאותם האומן לא מסוגל ליצור הם בסופו של דבר העיקר. גם במשקאות אלכוהוליים שבהם חומר הגלם נתון למניפולציה קיצונית וחיי המדף ארוכים יחסית כי חוש הטעם מוגבל וכוונת היוצרים קשורה למישור הארצי (הטעמים, מרקם, טמפ') בעוד שמוזיקה או פסל יכולים להכיל מתמטיקה, סיפור או במילים אחרות מסרים מורכבים ומדוייקים. מומחה או מבין אמיתי ביין בדיוק כמו מבין בפיסול יודע לזהות את הסיפור, הפרטים, ההשפעות, התהליך והידע הנדרש שהביאו ליצירה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |