|
||||
|
||||
בסופו של דבר חברות מרוויחות מאזרחים, לא מפסידות. לו התרומה של אזרח הייתה שלשלית חברות היו קורסות. לעומת ההוצאה לחברה על גני לימודים ומרפאות את צריכה לזקוף את התמורה מעבודתם. |
|
||||
|
||||
טוען מנגד יהודה הראל באתר מידה: "באופן כללי, תשלומי הארנונה אותם משלמת משפחה לפי שטח דירתה אינם מכסים את הוצאת הרשות על המשפחה. על כן כל משפחה נוספת שמשלמת ארנונה תורמת למעשה לגרעון הרשות, מכיוון שהיא מטילה עוד הוצאות, אך לא מניבה הכנסות." |
|
||||
|
||||
אין סתירה בין הטענות. תשלום הארנונה ועלות תחזוקת העיר הן חלק קטן מהסיפור. יתכן שהערייה מפסידה בארנונה והמדינה והחברה מרוויחות. אני לא מכיר את פרטי התיקצוב אבל סביר שהעריות מקבלות תקציב נוסף על הארנונה מהמדינה. |
|
||||
|
||||
בפרספקטיבה של מדינה אתה צודק. אני מתייחס לערים ויישובים. העיריות והמועצות המקומיות מקבלות מהממשלה תקציב נוסף מעבר לארנונה ועדיין קיימים הבדלים גדולים בין היישובים ולא חסרות מועצות, עיריות בגרעונות. הנחת האצבע (שלי בכל אופן) שככל שהאוכלוסיה גדולה מצבה הכלכלי טוב יותר הופרכה. ויותר חשוב, האג'נדה שקוראת לצופף עוד יהודים בגוש הבטון אינה מונעת משיקול כלכלי או לכל הפחות אינה מודעת לעובדות. |
|
||||
|
||||
מסתבר שהבעיה האמיתית היא לא הילדים, אלא רבבת תרנגולות ושלושים פרות. שוב נוכחנו לדעת שיש אנשים שמבחינתם עדיף לתת חיים ומשאבים לחיות מאשר לבני האדם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |