 |
|
 |
||
|
||||
 |
שרירותיות היא סימן ההיכר של הסמכות. אם כל דבר שאומרים לילד מלווה בהסבר מדוע, נגרמת ארוזיה בסמכות ההורית. בסופו של דבר הילד לא יסכים לעשות שום דבר בלי ויכוח שמטרתו (של הילד, בלי שהוא מודע לכך) להציף את אותה סמכות שרירותית "כי ככה אמרתי!" מידה מסוימת של שרירותיות טובה לקיבוע הסמכות ולהגדרה טובה של התפקידים. שים לב להבדל בין: "ילדים תהיו בשקט אבא עכשיו נח" לבין "ילדים תהיו בשקט אבא עכשיו ישן, הוא עבד במשמרת לילה והוא נורא עייף" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מוכן לחלוק, יש לך ילדים? אני לא יודע, אני נמנע די באדיקות מלומר "כי ככה אמרתי", ולפעמים הוא משתכנע מהסיבה שלי, ולפעמים לא, ולפעמים (באופן בלתי תלוי) מתווכח, ולפעמים לא. ולפעמים הוא מנסה את כוחו להפעיל עלי סמכות שרירותית1, ולעתים הרבה יותר קרובות מנסה את כוחו בנימוקים. אני חושב שסמכות יכולה לנבוע גם מנימוקים (אחרת ממה? מכוח? מהמונופול על סיפוק צרכי הילד?), ומעדיף אותה כך. תיכף אכתוב הודעה טרולית-למחצה על טקטיקות ואסטרטגיות של חינוך ילדים, שרלוונטית ברקע (או אולי במקום) ההודעה הזו, אבל היא שווה פתיל נפרד. 1 זה מאוד מצחיק ומכמיר לב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלשה. ואני אולד סקול, כלומר מגיל מסוים ועד גיל מסוים הבנים גם חטפו כאפה כשהגזימו. אני מרים את הקול לעתים נדירות, אבל כשאני שואג הם עוברים לדום. גם זה שרירותי. כשאני מרים את הקול אין שום מקום לוויכוח. הסמכות ההורית באה מהאחריות ההורית. הסברתי לילדים (ברגיעה, לא בלהט הויכוח, ולכל אחד מהם בנפרד) שאני אוהב אותם ומשום שאני האבא שלהם אני באופן אוטומטי תמיד לטובתם. לא משנה מה הם יעשו אני תמיד לטובתם ואף פעם לא נגדם, וכל מה שאני עושה אני עושה לטובתם, ללא תנאי. לדעתי חשוב שהילד ירגיש את הגיבוי ללא תנאי הזה. גם זה בעצם שרירותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאפות? לפני עשור החטפתי פעם אחת ברגל (!) ומאז הפכו אותי לרוצח עם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברגל של הילד או עם הרגל שלך? אני חושב שכפל המשמעות עמדה לך לרועץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמנם אני גמיש ומוארך אבל אני לא ג'ון קליז או עשוי מגומי. הכאפה עפה באוטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתת כאפה לילד זה חמור ואסור. אבל אם ברוב המכריע של הזמן אתה אבא אוהב ואכפתי, קשה לי להאמין שאירוע חד פעמי יגרום לנזק בלתי הפיך. קל וחומר זה לא הופך אותך למפלצת, אלא רק לבן אדם לא מושלם (כמו כולנו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברובו המכריע של הזמן אני אדם, בעל, אח, בן, מעסיק אכפתי ואפילו אב שעומד לספק מזון ולינה לרכוש צה"לי. כן, זה שספג את הכאפה לרגל וזה חמור מאוד- גדול. (לרועץ אריק, כמובן שלרועץ.) באותו ענין מושלם והשונה לגמרי. צפריר פעם- יעני מן זמאן, ניהל איתי דיון שנסק עד לשאלת מוצא השפות השמיות ובו טען שלערבית והעברית מקור קדום אחד משותף. לא אמצא או אחפש את הדיון ואני לא זוכר היכן התקיים ותחת איזה ניק שוחחתי אבל אני בטוח שטענתי שיש לסייג את המוסכמה. אם נאמץ לרגע את הטענה שהעלה צפריר ניווכח שקיימת אפשרות (תיאורטית כמובן) שהמילה מושלם הגיע מהערבית ובמקור שימשה כהלחם של שני מילים. מילת שלילה- "מוש שם עצם - "לם". למה היא שאלה שדומה מאוד לבקשת סיבה. דוגמא: למה לך לרמוז שהנמר לא מושלם? להכליל אותי עם האנחנו המיותר הזה? כמו כולנו. תסתכל על השן הזאת שתלויה לי על הצוואר. זה היה כריש לבן. יוסי, יש הרבה חול בשכונה ואף אחד לא חופר לעומק כמוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצחוק יוסי. יוסי, זה בסדר. כמו כולם (בשכונה) גם אני מתלוצץ. לפעמיץ. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |