בתשובה לאמיר, 25/04/02 19:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בתוך הקונטקסט אכן לרסקולניקוב "אישיות מסויימות, מראה מסויים, ושאר תכונות שמחייבות אותך להתייחס אליהן". ההבדל הוא שלרסקולניקוב סופר אחד ואת דמותו ניתן למצוא רק בספר אחד. דמותו של רסקולניקוב, גם אם נמתח את הפרשנויות עד הקצה, היא דמות די ברורה אשר דוסטויבסקי דאג לאפינה בדקדוק ובכשרון. דין אלוהים לא כדין אותו רוצח זקנות מיוסר משום שיש לו (לאלוהים) פרצופים והגדרות שונות ומשונות. האלוהימים הם רבים מספור וברגע שאתה מגדיר בורא אשר נותן תפקיד לאדם אתה הוא זה אשר מבצע האנשה. אלוהים (כדמות פקטיבית/מטפורית ולאו דווקא כישות אמיתית) אשר עברה האנשה ע"י זה שקיבלה את תפקיד האדונות על האדם תצטרך לסבול את הדבר ממנו סובלים אדונים על בני אדם... המרד וההתרסה. ברגע שהאל (הפיקטיבי לדעתי) קיבל תפקיד של מחוקק ואדון, אין מנוס מההתנגשות עם הנטיה הטבעית של האדם לרצון חופשי ומרד. האפקטיביות של מרד כזה איננה פרמטר ומרד כזה יכול להתקיים גם אם הוא חסר תועלת לחלוטין. אקזיסטנציליזם לא חייב להיות עיסוק פרגמטי. הרעיון של המרד באל הוא לא טיפשי ולא מגוחך כפי שאתה מתאר אותו. רעיון זה ממלא תפישות תאולוגיות ומוסרניות לאורך ההיסטוריה. אבל כנראה ש"שוטים" כמו קאמי לא ידעו על מה הם מדברים... לשם הבהרה נוספת : אני לא *באמת* מאשים את אלוהים בפשעי מלחמה. זה מובן מאליו שהאדם הוא האשם במעשיו. אבל כבר אמרתי את זה קודם... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההתרסה וההמרדה נגד הרודן נובעת מהמצב בו אדם כל האדם רודה באחיו, למרות שהוא כפוף לאותו צו מוסרי. האל לעומת זאת, לא כפוף. המרידה של קאמי והטענות של התאולוגיה הן משהו אחר, אני דברתי על הראיה באל כחייב לך משהו. קאמי כאמור, וכמוהו גם סארטר, רואים באל משהו שמונע מהאדם את ההגשמה העצמית שלו. הם לא טוענים שהוא חייב להם משהו, לפחות לא עד כמה שידוע לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שירים כמו ''אלוהים מרחם על ילדי הגן'' ודומיו מיצגים רעיונות מגוחכים לחלוטין (על פי הגדרתך) אני מניח. הראיה באל כחייב לך משהו אולי מצחיקה אותך, הראיה באדם כחייב משהו לאל מצחיקה אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מדוייק. הוא מציג מרמור, בדומה ל''צדיק ורע לו רשע וטוב לו''. אבל הוא לא תובע שום דבר מהאל, לפחות לא ביומרנות ובקולניות שאני סולד ממנה. שוב, לא אמרתי שאתה חייב משהו לאל, אבל אם אתה מאשים אותו, נא לזכור שאתה חייב לו הרבה מאד (חיים, בריאות וכו'). או שתעזוב אותו בשקט, או שתדע גם להודות לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. הרעיון הוא אותו רעיון למרות נסיונות ההבדלה. השיר לא תובע כלום מהאל? שיר זה הוא חמור מטריבונל צבאי בו לאלוהים אין אפילו את זכות ההגנה העצמית. ב. לא אמרת שאני חייב משהו לאל? האם האל פוטר את אלו אשר לא מאמינים בו על פי אמונתך? אם אתה צודק, ויש אל לו *אתה* חייב משהו כיצד *אני* קיבלתי פטור מהעניין ? אלוהים מעניק חנינה ל-UNENLIGHTENED ? ג. אתה מאשים אותי ביומרנות שוב ושוב וזאת זכותך המלאה. רק שים לב שאתה הוא ששם עצמו בתפקיד האח הגדול של אלוהים שמגן עליו בחרוף נפש ("תעזוב אותו בשקט"). זה נראה לי קצת יותר יומרני... ד. אני לא *באמת* מאשים את האל עצמו בדבר משום שאינני מאמין באל (אמרתי זאת שוב ושוב). אלוהים זו מילה שמיצגת דברים רבים. בתוך הקונטקסט של אלוהים כאל פרסונלי אשר נתן חוקים ותפקידים לאדם, האדם מתעסק עם שליט בעל תכונות אנושיות (מתן חוקים) ולכן זכותו לבוא אל שליטו בתלונות והאשמות. ה. אלוהים מעניין אותי למרות שאינני מאמין בקיומו (כמו דברים בדויים אחרים) וניתן ללמוד ממושג זה המון על האדם. לכן לא אעזוב את אלוהים בשקט אפילו לשניה. עם האלוהים הסליחה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) הרעיון שונה לחלוטין. הרי הריעון הזה יכול להוביל להשלמה והסכמה, ויכול להוביל לתביעת זכויות. ב) וגם תקנתי את עצמי ואמרתי שאם כבר מישהו חייב, הרי זה האדם לאל. בכל מקרה, יש מונח שנקרא תינוק שנשבה, ומי שעונה עליו עד כמה שידוע לי, לפחות לי ננלכה היהודית-אורתודוכסית, פטור מעונש. ג) אני לא רואה בזה יומרנות. אני לא הפרקליט *שלו*, אני מדבר על עקביות. ד) חוק אינו משהו אנושי, יש גם חוקים פיסיקאלים וגם בחברות בע"ח יש חוקים. האל הוא לא משהו אנושי, כי הוא אלא דם. ככזה, לא חל עליו אותו הסכם מוסרי שחל על כל בני האדם. גם אם כלב יהיה מאד אנושי, הוא עדיןן יהיה כלב. ה) אז אם הוא מעניין אותך, למה אתה יודע רק להתריס? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. להגיד ששיר אשר נובע מנקודת מבט בלתי משלימה ובלתי מסכימה בעליל עם "התנהגות האל" יכול להוביל להשלמה והסכמה, זה קצת מוזר. אבל בכל מקרה, השיר היה רק דוגמא ולא העיקר. ב. אני מודע לתיקון וכבר התיחסתי אליו. אני פשוט לא מסכים איתו. ברגע שעברת את הגבול והאנשת את האל כך שהוא בעצם מחוקק חוקי המוסר לאדם (והוא לא אל נישא המנותק לחלוטין מחייו של האדם), אין מנוס מדו סיטריות ביחסים, לטוב ולרע. קביעת האל כקובע התנהגות הראויה לאדם זאת האנשה ברמה מספיקה לכך שהאדם יוכל לבוא אל "שליטו" בטענות. ג. אני עקבי. אני מתוכח על מושג דמיוני, אין כאן חוסר עקביות. ד. אפשר להכנס עכשיו לויכוח במסגרת הפילוסופיה של המדע לגבי קיומם של "חוקים פיסיקלים" כשלעצמם אבל זאת תהיה סטיה מהדיון. טענה : כל חוק לגבי ההתנהגות האנושית הוא חוק אנושי. אני מבקש שתפריך את הטענה ע"י דוגמא נגדית אחת. ה. הוא *עצמו* לא מעניין אותי כלל (הרי אינני מאמין בקיומו), האדם הוא אשר מעניין אותי וניתן ללמוד המון על האדם דרך המושגים אותם הוא בודה. אני חושב שעשיתי קצת יותר מאשר להתריס... אבל זאת דעתי האישית וחסרת החשיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) זה נקרא ''מסע''. העובדה שאדם יוצא מנקודה מסויימת לא אומרת שהוא לא ישנה את דעתו. ב) לא האנשתי את אלוהים. חקיקת חוק היא לא יכולת אנושית יותר משהיא אלוהית. גם גורליות מחוקוקת חוקים. אם אלוהים הוא פרסונלי ולא סתם איזו אידאה יוונית, זה לא הופך אותו לאנושי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) זה תקף גם לגבי דברים שאני ואתה אומרים. ב) הגורל לא מחוקק חוקים, הוא *אולי* החוק עצמו. אם הגורל מחוקק חוקים אז העברת את הגורל תהליך של האנשה באופן דומה להאנשה שעשית לגבי האלוהים-שליט*. אם אלוהים הוא פרסונלי אז הוא בעל תכונות אנושיות מסוימות בהכרח, אחרת כיצד הפרסונליות יכולה לבוא לידי ביטוי? לא התיחסת ל: טענה : כל חוק לגבי ההתנהגות האנושית הוא חוק אנושי. אני מבקש שתפריך את הטענה ע"י דוגמא נגדית אחת. ------------------------------------------------------- * באלוהים-שליט אני מתכוון לאלוהים המחוקק הנובע מהגדרותיך. אפשר גם : אלוהימלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |