|
ההיגיון ההיסטורי מאחורי המאמר די מלא חורים. הוא שולל את יוזמתו של פביוס מבלי להתייחס לתוכנה או ליכולת המימוש שלה, אלא רק בגלל שמי שיזם אותה הוא - חלילה וחס - צרפתי, ועוד איש האליטה הצרפתית. את השלילה הזו מבסס המאמר על טענה מרחיקת לכת להפליא, והיא שמדיניות החוץ הצרפתית לאורך כל שנות קיום המדינה היא כישלון חרוץ. את הטענה הקיצונית מבסס הכותב על סדרה של עדויות אנקדוטליות לתבוסות צבאיות של צרפת (כאילו שתבוסות צבאיות הן המדד למדיניות חוץ), תוך שהוא מתעלם למשל מכך שלפני תבוסתו הגדולה של נפוליאון, הוא כבש מחצית מאירופה. מעבר לכל זה, קשה לקבל טענה כוללנית כל כך על מדיניות חוץ של מדינה כמו צרפת, כאשר מדיניות זו הובילה אותה למועצת הביטחון של האו''ם ולמעמד מרכזי באיחוד האירופי.
|
|