בתשובה לעמית מנדלסון, 09/07/00 19:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראשית, תודה על הקומפלימנט. בטח חסכתי לנו שעות של שיחות (ואולי חבל) על המזרח התיכון. שנית אשר לתגובות העינייניות: 1. רבין, אלון וכרמל הכינו תוכנית קונקרטית לכיבוש ירושלים (הנצורה) מכיוון מזרח. הכיבוש היה אמור להיות דרך הבקעה דרומה, תוך איגוף הרי השומרון שם שהה חיל המשלוח העירקי שהיה אמור להיות מכותר ומנותק מאספקה. ואז עליה לירושלים ממזרח. תוכנית זו עדיפה מבחינה טקטית על טיפוס בהרי ירושלים דרך לטרון שבדיעבד היא שדה קטל וכישלון צבאי. אני גם סומך על השלישיה שלא תכננה מבצע שכזה מבלי לקחת בחשבון את הגורמים בשטחץ מה שאני יודע זה שבן-גוריון דחה את התוכנית. אשר להבנות שאתה כותב עליהן - אנא הרחב. מה שברור הוא שגבולות 48 הם גבולות שאינם ברי הגנה - מותניים של 14 ק"מ באיזור נתניה שניתנים לצליחה ע"י חטיבה משוריינת תוך שעה לא נראה לי כמו רעיון טוב - נדמה לי שסיכמנו פעם שגם לך. 2. סיני, טוב, אני לא בטוח, אני צריך לברר שוב עם עודד את הנקודה הזו. אשתדל להגיב על כך בקרוב. וחוצמזה, כמו שאתה יודע שנינו מדחיקים איזה פרוייקט שאנחנו צריכים לגמור... המטריצות קוראות לי... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה התייחסויות: 1. לאחר מבצע נחשון (אפריל 1948), כבר היה רצף בשליטה ישראלית, מירושלים עד אזור שער-הגיא, ובו יישובים יהודיים (קרית-ענבים, מעלה החמישה, נווה אילן) ויישובים שסייעו לכוחותינו (אבו גוש, עין רפה ועין נקובא). כל המרחק מגוש זה לאזור היהודי של כפר-אוריה וחולדה לא עלה על 15 ק"מ - זאת לעומת יותר מפי 4 כדי להגיע מטירת-צבי לירושלים דרך הבקעה. 2. קראתי פעם על ההבנות. אינני זוכר איפה אבל אציין עובדות וראיות נסיבתיות (חשוב לי להדגיש, שככל הידוע לי הן לא התייחסו לירושלים ולדרך אליה) מפגשים של גולדה מאיר ועבדאללה (הראשון...) הצבא הירדני לא ניסה בכלל לכבוש את מפעל האשלג הנצור בסדום, למרות חצי שנה של ניתוק שבו היישוב הקרוב ביותר היה מושב נבטים - 50 ק"מ מערבה, ולמרות שסדום נמצאת מרחק קצר מהיישוב הירדני א-צאפי ומרחק לא כ"כ גדול גם מהעיר כרך. במהלך המלחמה, הצבא הירדני לא ניצל את העדר הנוכחות הישראלית בנגב, ולא הכניס לשם שום כוחות. חטיבת גולני במבצע עובדה שיחררה את כל הערבה - לעיתים בסמוך לעמדות ירדניות. האם זה הגיוני שהירדנים ייתנו לישראל לכבוש את אום-רשרש, ובכך ליצור איום על הנמל היחיד שלהם בעקבה, אם לא היו הבנות כלשהן ? 3. במקביל למבצע עובדה, היה מבצע ייצוב לקביעת הגבולות בהר חברון ובמדבר יהודה. כוחות צה"ל תפסו את כל המורדות הדרומיים של הרי חברון, עד למרחק ק"מ בודדים מהכפרים דהריה וסמוע שהיו בשליטה ירדנית - אך שני הצדדים נמנעו (בכוונה ?) מהתנגשות. 4. גבולות סיום המלחמה היו מצומצמים יותר. הכפרים במשולש ובואדי ערה היו באחריות הצבא העיראקי (שלישראל, ככל הידוע לי, לא היו שום הסכמים איתו), ולקראת מרץ 1949, כאשר הצבא העיראקי התכוון לסגת ולחזור לעיראק, תיכננה ישראל את מבצע "שן תחת שן", לכיבוש המשולש ולמעשה כל צפון השומרון. מבצע זה לא יצא לפועל שכן כפי הנראה השתמשה ישראל בתוכנית זו כאמצעי לחץ על ירדן להסכים לתיקוני הגבול שהעבירו לידינו חלק מהשטח תמורת שטח בהר חברון (חלק מאותו שטח שציינתי לעיל שתפסנו ללא קרב). 5. במבצע "אל ההר" כבשו כוחות צה"ל את הכפר חוסאן ממערב לבית-לחם, ולפי עדויות, צה"ל יכל לשחרר את גוש-עציון העזוב (ולנתק את חברון מבית-לחם). הכוחות קיבלו פקודת נסיגה בתירוץ שלא רוצים להתעמת עם הלגיון הירדני. 6.כפי שציינתי בתגובה אחרת במאמר אחר, גם בירושלים עצמה, לאחר יולי 1948, למעשה פסקו הקרבות - ישראל ויתרה על הניסיון לשחרר את העיר העתיקה או לפרוץ את המצור על הר הצופים. 7. הירדנים השאירו לצבא העיראקי את כל העימות עם היישובים הישראליים בעמק הירדן ובבקעת בית-שאן. לאחר שהיה ברור שהעיראקים נכשלו (קרב גשר למשל), הצבא הירדני לא בא לסייע לעיראקים בגזרה זו הנמצאת ק"מ ספורים מהיישובים הירדניים. ולסיום - במהלך 1950 לאחר המלחמה, היה מו"מ בין ישראל וירדן על הסכם שלום. מו"מ זה חוסל עם רצח עבדאללה. ברם, זה היה ככל הידוע לי המו"מ הרציני ביותר עם מדינה ערבית לפני 1967 (היה מו"מ לא רציני גם עם סוריה אבל הם דרשו חצי מהכינרת בתמורה לשלום, ולאחר זמן קצר הודח הנשיא הסורי בהפיכה צבאית). האם לא סביר להניח שמו"מ כזה התאפשר על בסיס הבנות קודמות אלו? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |