בתשובה לדורון יערי, 09/07/00 16:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
language my friend, language. ביקשתי התנהלות אחרת של הדברים שבעטייה ניתן יהיה להצדיק את התנהגותו של ירויאן כ"טעות". התנהגות שתוביל לרווח גדול יותר מבחינתו של ירויאן ושהוא בחר לא לנקוט בה. וזאת, ידידי, לא סיפקת.חוצמזה, אני מתחיל להרגיש קצת כמו "ריצ'רד דוקינס לעניים" בדטרמיניזם המוחלט הנובע מההסבר שלי. בדיונים על הבעייה הפסיכופיזית אני מוכן להתבטא רבות בזכות הרצון החופשי. בניגוד לדעות הדטרמיניסטיות שאני מפגין כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, ירואן התחיל את הסיפור במעמד של מנהיג. אינני יודע מה המשמעות של המעמד הזה מלבד הזכות לקבל יותר קופות אבל אני מניח שיש יתרונות נוספים בעניין כמו זכות לבחור את האוכל הטוב וכו'. בשלב מסוים חל ערעור במעמדו ע"י לויט והוא נפל בהיררכיה. הוא יכול היה לנסות להחזיר לעצמו את המעמד המוביל אך *בחר* שלא לעשות זאת ובכך הפסיד את הזכויות של מנהיג לטובת השניים האחרים. הוא *בחר* שלא להיאבק על המקום השני. בזמן מאבק הכוח ביו לויט לניקי הוא יכול היה לנצל את תמיכת הקופות, להתאחד עם הנמוך מהשנים האחרים ואז לחזור למעמדו הקודם. גם כאן הוא *בחר* להישאר אדיש למאבק והסתפק במעמד הנמוך ביותר. כאן מגיע המפנה. ירואן מצא שיטה להשיג סקס ב"חינם" ע"י שיסוי שני הקופים האחרים זה בזה. הוא ניצל את השיטה בתדירות גבוהה מאוד (שוב זוהי *בחירה*) אבל כעבור פרק זמן מסוים לויט וניקי הבינו שמשחקים בהם וכרתו ברית שלא לתת לקוף השלישי לשגע אותם. בסוף התקופה הזו מצא את עצמו ירואן בתור הקוף הכי נמוך בהיררכיה, כאשר הקופות אינן מעניקות לו טובות הנאה ושני הקופים האחרים מאוחדים בברית נגדו. 1. השתלשלות העניינים כללה מספר בחירות שהוא ביצע. עניינים שהיו בשליטתו והוא פעל בצורה מסוימת או ויתר על מאבק מראש. 2. המצב הסופי הוא רע עבור וטוב יותר עבור האחרים. 3. לו היה בוחר בדרכי פעולה אחרות יתכן שהמצב היה שונה.במצב שבו הוא היה מצליח להגיע למקום השני ונמנע מערעור על מעמדו של המנהיג מצבו הסופי היה טוב יותר (שוב אני לא מכיר את יחסי הכוחות אבל מכיוון שהוא היה המנהיג בתחילת הסיפור אני מניח שהיה לו סיכוי לא רע לשקם את מעמדו או לפחות להימנע מירידה למקום האחרון בהיררכיה). מה ההגדרה שלך למילה טעות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפתח טמון בסוף דבריך. הוא היה המנהיג *אבל הוא איבד את מנהיגותו*. ההנחה שלך שהיה לו סיכו טוב לשקם את מעמדו. אני שואל - מדוע איבד את המנהיגות? כנראה שהייתה איזושהי סיבה - החלשותו, התחזקותם של אחרים, איני יודע כי לא כל העובדות הובאו בפני. עם זאת, הוא בחר דווקא בדרך הטובה ביותר להמשיך לזכות בחסדייהן של הנקבות במשך זמן לא מבוטל - שיסוי שני יריביו אחד בשני. אולם, כמו בכל מאבק, יתכן שתפסיד - You can fool some people some of the time etc. או במקרה שלנו some chimps... בכל אופן, עד ששני הקופים האחרים התארגנו נגדו, והוא לא יכל לחזות מתי זה יקרה או שזה בכלל יקרה, הוא בפרוש הפיק תועלת מהמצב. ניתוח דומה עשתה ברברה טוכמן וענה לה פרופ' עודד בלבן על התנהגותו של מונטזומה לנוכח הפלישה הספרדית (פורטוגזית? אני לא בדיוק זוכר). ברברה טוכמן טענה שעל מונטזומה היה לחסל את הכובשים, ובכך שלא עשה זאת הוא הביא עליו את אסונו - זו היתה האיוולת שלו. עודד בלבן ענה לה ראשית באבחנה שמונטזומה הבין בפוליטיקה - הוא נהנה ממעמד של אל בקרב נתיניו ואף נהג לאכול את ליבם של קורבנות אדם כדי להגדיל את המורא שיצר. אשר לפולשים, כפי שיתכן והבין מונטזומה, לפולשים הייתה טכנולוגיה שלא היתה מוכרת לאצטקים - ספינות מפרשים, כלי יריה וגם סוסים. אם הגיעו כמה אחריהם יגיעו עוד ולכן חיסולם רק יוביל להשמדת התרבות האצטקית (מה שקרה בדיעבד, עקב הפוליטיקה של קורטז ושאר רעות חולות) ולכן, הפעולה הנכונה תהיה לשתף פעולה כמה שניתן עם הפולשים כדי לחיות עימם בשלום. זו בחירה תועלתנית מונחית מטרה - אחריות לעם האצטקי. מה ההגדרה שלך למילה תועלת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מכיר את הסיפור של האצטקים לפירטי פרטים אבל מה שאתה אומר הוא שהתוצאה הייתה מוכתבת מראש ומונטסומה שידע את גורלם הצפוי של האצטקים לא יכול היה לעשות דבר על מנת להציל את עמו ולכן הוא עשה מאמץ מקסימלי על מנת לדחות את הקץ. בסיפור הקופים שלנו, גם כן, אתה טוען שירואן ידע מראש שסופו להיות בתחתית הסולם ההיררכי ולכן ויתר על המאבק והעדיף לתחמן קצת עד שיתפסו אותו. בשני המקרים הסוף הרע צפויים מראש ע''י המפסידים והם מוותרים על מאבק כדי להשיג הישג זמני שימחק במהרה. זה נשמע לי יותר כמו צידוק שלאחר מעשה מאשר הקו המחשבתי שהנחה את הדמויות הפועלות. אני בטוח שלו מונטסומה היה יודע שקורטז ינסה להשמיד את האצטקים בכל מקרה, הוא היה פועל אחרת ממה שפעל. כמו כן אני סבור שירואן היה מנסה לפחות להשיג מעמד של סגן מנהיג נאמן ומצ'ופר לו היה צופה שהטריק עם הקופות יפסיק לפעול כעבור זמן קצר. או משתדל שלא לעבור את הגבול בשימוש בטריק הזה לו היה נותן יותר קרדיט לשותפיו לכלוב. השאלה שהעליתי בסוף התגובה הקודמת לא הייתה אמירה צינית אלא ניסיון לעמוד על חילוקי הדעות בינינו שאני סבור שהם נעוצים בהגדרת המושג טעות. לדעתי ההגדרה שאתה נותן למילה טעות היא פעולה שמנוגדת להיגיון ולידע הקיים (דבר נדיר ביותר שקורה לרוב בהיסח דעת) בעוד שההגדרה שלי יותר קרובה להשלמה לא נכונה של הפרטים החסרים בתמונת המצב (דבר שקורה לכל אדם די הרבה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתחיל מהסוף, אני חושב שההגדרה שהקצת עבורי לטעות דומה לזאת שהייתי מנסח (רק בלי הסייפא שנותנת משמעות ערכית למושג). הבעיה עם ההגדרה שלך שהיא לא קשורה כלל למה שנדון כאן עד עכשיו. כולם טענו כי הטעויות נובעות מגבהות לב, מהתעלמות פושעת, מזלזול. מה קרה, פתאום מתגלה שזה לא הגיוני? אשר למונטזומה, דרך הפעולה להשיג עתיד טוב יותר לאצטקים היתה בהכרח לשתף פעולה עם הכובשים *בגלל* הטכנולוגיה שלהם. אם יש אינטרס לשיתוף פעולה כלכלי (כדוגמת הזהב של האצטקים) בדרך כלל יש רגיעה יחסית - ראה, בפעם המי-יודע-כמה את השוק האירופי המשותף. לעומת זאת מלחמה בפולשים תביא רק למלחמה עתידית בין "שולחי הפולשים" לאצטקים, שבה יש סיכוי טוב שהאצטקים יפסידו עקב הטכנולוגיה העדיפה של הכובשים. ה"סוף" שלטובתו פעל מונטזומה לא היה "רע" בהכרח. אם היה מצליח יתכן והתרבות האצטקית הייתה שורדת, אבל איני רואה שום רע בהשתלבות האצטקים באימפריה הספרדית. כמובן שהמיסיונרים, ברוח ה"נצרות המשלהבת" עדיין דואגים לנצר את האצטקים, וכנראה במחיר דמים, אבל יתכן ולא היו נהרגים כל-כך הרבה (כ-2 מליון) אצטקים בקרבות. אשר לקופים. אני בהחלט טוען שירויאן "ידע" באופן כלשהו שמצבו כבר "לא מה שהיה פעם" ופעל כדי למקסם את הרווח שנותר, ובהצלחה רבה. מצד שני, אני חושב שהתחלנו למתוח את הדוגמא הזו יותר מדי. לפי הניתוח שלנו, החשיבה האסטרטגית של ירויאן לא נחותה מזו של ביסמארק... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |