בתשובה לאריק, 03/04/16 10:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
וכמו שאמרו לפניי, אין כאן הגדרה תאיסטית של המדינה, אלא אתנית. בריטניה היא מדינה תאיסטית-בהגדרה, כי ראש המדינה היא זכתה בתפקידה "בחסד האל". יפן איננה תאיסטית, כי האמריקאים כפו על הקיסר לוותר על תואר דומה, ואין בחוקה שלה קביעה כאילו יש אלוהים. לעומת זאת, האמריקאים הכניסו יסוד תאיסטי כשהם כופים על נבחריהם להצהיר שהם כפופים לאל (one nation under God). בינתיים, אין אלמנט כזה בחוק הישראלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצהרת הנאמנות האמריקאית היא למעשה לדגל ולרפובליקה אותו הוא מייצג.הרחבה שמסבירה שהאומה שמקיימת את הנאמנות הזו קיימת בחסות האל הוספה בשנות ה-50 ועכש"י מבחינה משפטית אין חובה שכל אחד ידקלם אותה (היתה פסיקה שהמשפט נוגד אל החוקה ופסיקה אחרת אמרה שיש למשפט רק תוכן טיקסי ולא מהותי). נושאי משרה ציבורית, אגב, מחויבים בשבועה לחוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה מאוד, אבל מתחמק ממה שכיוונתי אליו - הטענה שלך כאילו ישראל היא ''תאיסטית בהגדרה''. ואין הגדרה רשמית כזו. יש הרבה ג'יפה דה-פקטו, ולא מעט גועל-נפש דה-יורה, אבל הגדרה תאיסטית - אין. לעומת זאת, בארה''ב יש הגדרה רשמית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכיוון שישראל הגדירה עצמה יהודית מבלי להבחין במפורש דה יורה בין דת ללאום הרי שהפן דתי נשאר. לזה נתווספו, דה יורה ודה פקטו, מכלול חוקים דתיים המתייחסים לעצם מהות החיים הפרטיים והציבוריים של האינדיבידואל לא כאזרח מדינה ליברלית אלא כנתין של דת שנכפתה עליו. כפי שכתבתי, התוספת ''תחת אלוהים'' בשבועת האמונים שבארה''ב היא תוספת חדשה שלא רק שנויה במחלוקת גם איננה מחייבת את האזרחים (גם השבועה כולה וגם שני המלים האלה). מה שמחייב את המדינה האמריקאית ואזרחיה היא רק החוקה, שבאופן מפורש וברור מוציאה כל סממן דתי וקלריקלי מחיי הרפובליקה ואזרחיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז התוספת ה''חדשה'' ארה''ב מכירה רשמית באלוהים. בישראל אין הכרה רשמית כזו. אולי יש כאן בלבול בין תאיזם לבין תאוקרטיה. ישראלית קרובה הרבה יותר לתאוקרטיה מהארה''ה. אבל אלוהים נעדר מההגדרה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם זה שלישראל יש פקידי ממשלה רשמיים שמדברים בשם האל (בתוקף תפקידם) לא אומרת משהו על ההגדרה של ישראל? האם זה שלישראל יש חוקי מדינה שקיימים על מנת לרצות את האל לא אומרת משהו על ההגדרה של ישראל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ניטפוק, אבל לא. רון טען בתגובה 675852 שישראל תאיסטית בהגדרה, אא לא הסכימה ומכאן השרשור. אז תאוקרטיה כן, תאיסטית בהגדרה לא. כי לא קמה בחסדי האל, אלא רק מתוך אמונה בצור ישראל הרב משמעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אא לא מתייחסת רק להקמה אלא גם להתנהלות היום יומית ("אמריקאים הכניסו יסוד תאיסטי כשהם כופים על נבחריהם להצהיר שהם כפופים לאל"). האם אי אפשר להגיד במידה דומה שהישראלים הכניסו יסוד דומה כשהם מינו פקידים על מנת לרצות את רצונו של האל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שיש לנו אלמטים חזקים של תאוקרטיה, שניים אולי רק לאיראן. אבל הללו נוגעים יותר לצד המעשי הקלריקלי מאשר לפן ההצהרתי, ואני חושב שלזה אא התכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שקיום של רבנות ראשית, של בתי משפט רבניים (ושרעיים...), העובדה נציגי אלוהים מופיעים בסגל א' של מדינת ישראל נוגעת לצד ההצהרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה דווקא נראה לי החלק הקלריקלי. הצד ההצהרתי הוא האמונה באל, כמו בשטרי הכסף של ארה''ב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם (למשל) המדינה היתה ממנה לבית המשפט לענייני משפחה רק רבנים, אז אפשר היה להגיד שברמה ההצהרתית אין שום קשר בין המדינה לאל והקשר הוא רק בחלק הפרקטי. אבל בגלל שבתי הדין הרבניים מוגדרים כדתיים ברמת ההצהרה, מדובר בקשר הצהרתי בין דת ומדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ברמה הקלריקלית. אנחנו לא מכניסים את אלוהים לשום מקום, רק את נציגיו. האמריקאים הכניסו את אלוהים עצמו להכרזת העצמאות, לבית המשפט "and nothing but the truth, so help me God ..." לשטרות הכסף "In God we trust" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא ברמה הקלריקלית. אם היה בית משפט לענייני מוסר ש''במקרה'' כל השופטים שלו היו רבנים זה היה ברמה הקלריקלית. כאן זה (גם) ברמה ההצהרתית, יש להם תפקיד מוצהר כנציגים של אלוהים... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בבימ''ש, אתה לא חייב להישבע באל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסבירי לי איך את רואה שמדינה יהודית מתייחס רק ללאום ולא לדת? הרי בפועל זו מדינת הדת היהודית לא פחות ואולי יותר מאשר מדינת הלאום היהודי (נתנו דוגמאות במעלה הפתיל), מדוע לדעתך הצהרתית זה להפך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לגמרי צודק. ה׳ קיים -בלי להרגיש -גם אצל חילוניים רבים אם לא רובם. אני כל בוקר נוסע סביב השעה שש. הבוקר נפתח שם עם קריאת שמע. אמנם יש ערך היסטורי או מסורתי לטקסט הזה, אבל זהו טקסט דתי לחלוטין. אני יכול לומר, שאני חושבה סכל פעם שאני שומע את הטקסט שאינני אוהב יישויות על, אלא רק אנשים או חיות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |