 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם כבר מאיר בנאי, הייתי בוחר (אחרי התלבטות מה) בהשמש עוזבת, אחד השירים העצובים ביותר שאני מכיר. (וזה, מאותה סביבה היסטורית ומוזיקלית ואפילו תמטית במילים, הכי עצוב שיש. האזנה על אחריותכם, תדאגו שיהיה מישהו בסביבה שיחבק אתכם אחר כך.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
(מנוע חיפוש יקר, השיר שקישרתי אליו בסוגריים הוא ''האיש מהים'' של שרון ליפשיץ.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני התאבלתי עליו עם זה: https://www.youtube.com/watch?v=WLzer-0A0F4 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. קצב לא מאד שגרתי כמדומני. שש שמיניות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שלושה רבעים, לפי התפיסה שלי, אבל עם backbeat של הסנר על הפעמה השלישית, דבר שהוא אכן די לא שגרתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על הבורות, זה די דומה, לא? קצת תלוי בכמה מהר אתה מחשב כל פעימה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממה שאני מכיר, כשאומרים 6/8 מתכוונים לחלוקה של 3 + 3, כשכל יחידה (מבין השש) היא יחסית קצרה. דוגמאות: Oh Darling1, We are the Champions, I guess that why they call it the blues. להבדיל, ב-3/4 יש שלוש יחידות בכל תיבה, שכל אחת מהן ארוכה יחסית ולכן מוגדרת כרבע ולא כשמינית (למשל, הפתיחה והבית של רואים רחוק רואים שקוף). ברור שכל אחד משלושת הרבעים בתיבה כזו מכיל שתי שמיניות, כך שיש בה סך הכל שש שמיניות, אבל הן בחלוקה של 2 + 2 + 2, וזה כבר לא ה-6/8 המקובל. זה דומה לסיבה שבגללה יו יה הוא 4/4 ולא 8/8. ב"השיכור" דנן של מאיר בנאי (שאגב, לא הכרתי עד התגובה של ברקת, אז תודה) כל תיבה מחולקת למיטב שמיעתי ל-3 יחידות ארוכות יחסית, ולכן כתבתי כפי שכתבתי. תחושת המשקל קצת מתערערת בגלל המיקום של מכת הסנר בכל תיבה, וזה יפה בעיניי. ____________ 1. מתנצל על הביצוע הלא מקורי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר המפורט ומלא הדוגמאות. סוף סוף ההבדל הזה נשמע מובן ונהיר. וטוב להיזכר גם בגיטרה של אילן וירצברג, איזה שיר יפה עם שמוליק קראוס. ב''השיכור'', אגב, בסיום כל מעבר בין הבתים הוא מכניס עוד איזה הקשה שקצת שוברת את המשקל שוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על התודות, גם לך וגם לאריק. כן, בשיר של בנאי יש באמת טלטול ריתמי של התופים / קלידים / בס בין הבתים, אבל הוא רוכב על המשקל של ה-3/4, שפועם בשיר מההתחלה עד הסוף. יש הרבה שירים שבמבט שטחי נשמעים 4/4 סטנדרטי, אבל בעצם כל רבע אצלם מחולק ל-3, ולא ל-2 או ל-4. דוגמאות: לידיה הלוהטת, All My Loving (תקשיבו לגיטרה של ג'ון), Baby Jane. למשקל של שירים כאלה היה אולי ראוי לקרוא 12/8, אבל בד"כ בתיווי כותבים 4/4, והחלוקה של כל רבע היא לשלַשה (טריולה, triplet). כל קטע סווינג הוא כזה, למשל Fly Me to the Moon. מקרה מעניין הוא Take it to the Limit של האיגלז. בבסיס הוא 3/4, אבל אם מקשיבים לתופים, הסנר מכה בתחילת כל תיבה שנייה, כך שמחזור מסתיים כל שש פעמות, ולכן "נכון" יותר למזג כל שתי תיבות סמוכות ולקרוא למשקל 6/4. בנוסף, בדומה לשירים שהזכרתי בפסקה הקודמת, כל רבע מחולק ל-3, ולכן אפילו עוד יותר "נכון" יהיה לקרוא למשקל 18/8. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר, תודה. הדוגמאות שהבאת ל 6/8 הם שירים שפספסתי לגמרי את השלישיות הפנימיות שלהם כשניגנתי אותם בראש, במיוחד אלטון ג'ון, וכשנכנסתי לקישור הבנתי שיש בהם עושר נוסף והגרסה שנגנתי בראש היתה מאוד חיוורת ודלה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |