 |
אנסה למקד: מתישהו במעלה הדיון הזה, אתה טענת ש"כל אחד" או "כמעט כל אחד" יכול לחוש כשנועצים בו עיניים. יפה.
מישהו ניסח ניסוי שהתערבות בצידו, שיכול לאשש או להפריך את הטענה שלך עצמך יש יכולת כזו. בוא נשכח לרגע את הקפנדריה שדורשת מגבת חמה.
יש לי הצעה נגדית:
אנא הצע _אתה_ ניסוי שיוכל לאשש את הטענה שקיימת יכולת לחוש מתי מישהו שלא נמצא בשדה הראיה של החש נועץ בחש את עיניו או עיניה.
הניסוי צריך לעמוד בתנאי אחד חשוב: מוגדר מראש איזו תוצאה תאורטית אפשרית תיחשב "הצלחה", ואוזו תוצאה תיחשב "כישלון".
הטענה היא שהרבה מהאנשים שטוענים ליכולות חישה בלתי מוסברות, מאמינים ביכולות הללו באמת ובתמים, אבל רובם ככולם לא העמידו אותן במבחן "הוגן". ב"הוגן" הכוונה היא מבחן שמגדיר מראש מה היא הצלחה, ומה הוא כישלון.
ולקינוח, שאלה: כתבת במעלה הדיון שכשילדיך היו רכים בשנים, התעוררת פעמים רבות לפני שהשמיעו הגה (למרות שלא ציינת זאת, אני מניח שהכוונה היא שאחרי שהתעוררת, הם התחילו לבכות, כך שההתעוררות הוכיחה עצמה נחוצה). השאלה היא, איך בעצם אתה יודע שהם "לא השמיעו הגה" לפני שהתעוררת? האם למשל הפעלת מכשיר הקלטה, ואחרי שסיימת לעשות מה שצריך (כנראה להחליף או להאכיל) האזנת להקלטה ווידאת שאכן התעוררת לפני הבכי הראשון?
גם אני חוויתי חוויה דומה: התעוררות באמצע הלילה, וזמן קצר אחר כך בכי תינוק. למרות שהבכי אחרי שהתעוררתי היה הראשון ששמעתי, משום מה, אני תמיד הנחתי שהוא לא היה _באמת_ הבכי הראשון, אלא רק הראשון מאז התעוררתי (אפילו לא הנחתי שהוא היה השני - אולי אני התעוררתי מהשלישי, והראשון ששמעתי היה בכלל הרביעי...)
הניחוש שלי הוא שאתה יודע בוודאות שהבכי ששמעת אחרי שהתעוררת היה הראשון, אבל בעצם הוודאות הזו היא פנימית, לא חיצונית: אעז לנחש (בלי שום שימוש בתע"ח) שמעולם לא הפעלת מכשיר הקלטה כזה, ומעולם לא היה אדם בערנות מלאה שסיפר לך שאתה התעוררת וקמת, ובדיוק שתיים ורבע דקות אחר כך התינוק החל לבכות. אנה _יודע_ שהבכי ששמעת (אחרי שהתעוררת) היה הראשון, משום שזה הבכי הראשון ששמעת.
כל הנקודה כאן היא ליצור מנגנון שיכול לאשש את הטענה, באופן שיש נתק מוחלט בין המנגנון המוודא ובינך. אם אכן היה מכשיר הקלטה בפעולה רציפה, בו אפשר לשמוע אותך קם ממיטתך (עוד יותר טוב אם אפשר לשמוע אותך אומר בקול חרישי למיקרופון "התעוררתי - כנראה התינוק יתחיל לבכות בקרוב", בלי להעיר את התינוק), וזמן קצר לאחר מכן אפשר לשמוע בהקלטה את התינוק בוכה, זה היה דוגמה ל"מנגנון חיצוני". הבקשה היא שתציע "מנגנון חיצוני" כזה שיכול להדגים את הטענה, בהנחה שברור שאין לך כוונה לקבל את המנגנון שאחד הספקנים הציע.
נסח את הניסוי (של נעיצת עיניים, לא של בכי תינוק ולא של מגבות חמות) בצורה שפותרת כל מגבלה לדעתך - למשל, אם נחוץ שהמתבונן "יתרכז", נסה לנסח קריטריון לפיו אפשר לבדוק אם באמת התרכז, אחרת הניסוי לא יכול להיכשל - כל כישלון יכול להיות מתורץ ב"המתבונן לא התרכז מספיק" או תירוץ דומה. מה שחשוב הוא לתאר ניסוי באופן כזה שתוצאה אפשרית מסוימת תיחשב "הצלחה", ותוצאה אפשרית אחרת תיחשב "כישלון".
אם אינך מעוניין לנסח ניסוי כזה - ניחא. זו כמובן זכותך.
מה שמעניין יותר זה אם בעצם אינך _יכול_ לנסח ניסוי כזה. אם באמת כך הדבר, אז משקל הטענה שקול למשקלה של טענה שיש גן עדן (או גהינום) - טענה שיכולה להיות נכונה ויכולה להיות לא נכונה, אבל אין בעצם דרך לבדקה. זה לא יחשב לגנותך אם אתה בוחר להאמין בדברים שאי אפשר לבדוק, כמו שאין זה נרשם לגנותו של אדם אם הוא מאמין בגן עדן, בגלגול נשמות, באלוהים, או בכל אמונה אחרת שלא ניתנת לבדיקה.
אנשים שעוסקים בשכנוע אחרים בטענות מסוג זה נקראים "מחזירים בתשובה", ולא נראה לי שכך אתה רואה את עצמך (אם יורשה לי להניח).
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש