|
||||
|
||||
כן, אבל אם חבר כנסת יחשוב שלצורך ייצוג בוחריו הוא צריך להפגש עם אנשי החמאס1, לא צריכים להדיח אותו על כך מהכנסת. 1 הערה: ההסתייגות נוספת שלי כיום ממפגש עם אנשי חמאס היא מעשית בעיקרה: חיזוק החמאס הוא פגיעה ברשות. אבל ההסתייגות הזו לא רלוונטית לדיון העקרוני הזה. |
|
||||
|
||||
אין הנידון דומה לראיה. לכאורה אין שום סיבה להדיח חבר פרלמנט שנפגש עם שגריר של מדינה שיש איתה הסכם שלום. אם יש הסכם שלום, מה הבעיה בפגישה כזו? אדרבא! צריך לעודד התקרבות ויצירת קשרים בין המדינות. בשונה מחבר כנסת שנפגש עם אנשי חמאס, איתם אין לנו שלום אלא רק מלחמה, היות והם מצהירים מפורשות כי מטרתם הסופית היא השמדת מדינת ישראל. |
|
||||
|
||||
ישראל מוכרת לרצועת עזה כל יום סחורות בהיקף לא מבוטל. ישראל נמצאת בקשר רצוף (גם אם לא ישיר: יש פסאדה של הרשות באמצע) עם החמאס. |
|
||||
|
||||
עצם הסחר-מכר המוזר של ישראל עם עזה מגוחך ונוגד כל היגיון. ראשית, זו עובדה ידועה שהם עדיין אויב פעיל שברגעים אלה ממש פועל לפגוע בישראל ובאזרחיה. שנית, לפני שמוכרים להם משהו, צריך לדרוש מהם תשלומים על הנזקים שהם גורמים לנו. שלישית, גם ככה ישראל לא מקבלת תמורה לכל מה שהיא מוכרת לרצועת עזה. לערבים החיים תחת שלטון החמאס או הרשות הערבית יש חובות עצומים לחברות התשתיות של ישראל. אני שואל את עצמי מי שילם על כל משלוחי התרופות, הציוד והדלק שישראל שלחה לשם באמצע מבצע צוק איתן. ולאחר שניסיתי לתמצת את מוזרותו של אותו סחר-מכר ולנמק למה גם זו תופעה חסרת היגיון המצריכה תיקון דחוף, קיום מגעים כלשהם עם ישות עוינת איננה דומה למדינה שיש איתה הסכם שלום. ההבדל איננו ברור דיו? |
|
||||
|
||||
ישראל מוכרת סחורות לעזה. ליתר דיוק: חברות ישראליות מוכרות סחורות לחברות שונות ברצועת עזה. החברות הללו לא היו עושות את זה אם הן לא היו מקבלות תמורה לסחורתן. ישראל מנכה מדי פעם חלק מהחובות שהזכרת מכספי המיסים שהיא גובה עבור הרשות הפלסטינית (ומעכבת את העברתם). |
|
||||
|
||||
ואז הערבים עושים רעש בינלאומי ומשחררים להם את הכסף, והחברות הישראליות נשארות מול שוקת שבורה. חלק מאותן חברות הן חברות ממשלתיות. הנה דוגמה להתנהלות הדברים: חברת החשמל מנתקת ל-45 דקות את החשמל בניסיון לדרבן את הערבים לשלם את חובם. רק 45 דקות, לא ניתוק מלא עד שישלמו, כמו שעושים לכל מי שנמנע לחלוטין מתשלום חשבון החשמל. כספי מיסים שעיכבה ממשלת ישראל, לא נוכו מהחוב אלא הועברו לבסוף לערבים במלואם - בשל לחץ בינלאומי. ושים לב שהכספים עוכבו כעונש, ולא כתשלום. מקומם, לא? ואיך מגיעים לחוב של שני מיליארד? - באותן שיטות בדיוק. שנתיים קודם לכן, אותו הסיפור: מעכבים כספים, הערבים מעוררים לחץ בינלאומי, הכספים עוברים לערבים, וחברת החשמל שוקלת לגבות את החוב.... מהיהודים! |
|
||||
|
||||
אם תעשה חשבון של נזקים, מה שאנחנו עושים לעזה ומה שעזה עושה לנו, אינני בטוח מי עושה נזקים גדולים יותר. |
|
||||
|
||||
נניח לרגע שאתה צודק. האם זו הצורה שבה אנו צריכים למדוד את הנושא? לדעתי השאלה היא לא מי עושה נזקים גדולים יותר, אלא מי "אשם". האשם צריך לשלם את הנזקים בשני הצדדים. כך אמור להיות, לא? |
|
||||
|
||||
לא, כי אתה קובע מי אשם. |
|
||||
|
||||
לא, כי אתה רץ קדימה במקום לענות לשאלה. קודם נדון בשאלה האם האשם צריך לשאת בנזקים משני צדי המתרס, לאחר מכן נוכל לחזור לויכוח הנושן והאינסופי - מי אשם. |
|
||||
|
||||
הניסוח שלך בעייתי במקצת באנדרסטייטמנט. איזה הגיון יש לדיון בשאלה מי אשם, אם אחר כך נכנסים לויכוח אין סופי- מי אשם? |
|
||||
|
||||
ברור לי שלפחות בנקודה זו נוכל למלא מאות הודעות מנומקות להפליא בשאלה מי אשם, וכל אחד מאיתנו יתבצר בעמדתו ולא יצליח לשכנע את השני. לכן אני מנסה לשמור את הדיון בתחום פחות חרוש, שאולי נצליח למצוא בו הסכמה כלשהי. נסה לזרום איתי, במטותא, ואולי נצליח להתקדם לאנשהו. אם מכונית התנגשה במשאית. המכונית הלכה קאפוט. טוטאל לוסט. המשאית בקושי ניזוקה. נהג המכונית אשם. מי צריך לשאת בנזקים משני הצדדים? |
|
||||
|
||||
מה השאלה? חברת הביטוח כמובן. |
|
||||
|
||||
ונניח לרגע שאין ביטוח ונהג המכונית משלם את הנזקים, למרות שהוא ניזוק בצורה רבה יותר. אני לא צריך להוכיח שחמאס אשם, אני צריך רק להוכיח שהעמדה הרשמית והכללית בישראל היא שחמאס אשם. |
|
||||
|
||||
אני חושב שאין זה מתפקידם של חברי כנסת להפגש עם נציגי מדינות זרות. אני חושב שמן הראוי שנציגי הממשלה בלבד יפגשו עם נציגים זרים. זה ממשל תקין בעיני. בהתחלה כתבתי - קל וחומר נציגי ארגונים עוינים, אבל נמלכתי בדעתי. דווקא הפגישה עם נציגים רשמיים של ממשלות זרות נראית לי פוגעת יותר בממשל תקין. לכן במחשבה שניה אני חוזר בי מהגינוי שלי את הפרלמנט המצרי. כדי לדמיין את המצב תארו לכם את חבר הכנסת וילנר ז''ל נפגש עם שגריר ברית המועצות בתל אביב לארוחת ערב, או את חברת הכנסת זועבי נפגשת עם שגריר טורקיה. אני לא בטוח שהשעיה היא תגובה מתאימה, אבל תגובה מסוימת צריכה להיות. |
|
||||
|
||||
חברי פרלמנטים נפגשים כל הזמן עם נציגי ממשלות זרות. כעדות מסייעת לכך, שים לב שביבי לא מצפצף על כך שחברי כנסת מהאופוזיציה נפגשים עם פוליטיקאים שונים ברחבי העולם. לדוגמה: לא זכור לי שהוא התלונן על פגישה של חברי הכנסת של הרשימה המשותפת עם השגריר האמריקאי. |
|
||||
|
||||
חברי כנסת עושים הרבה דברים לא ראויים. אני מסכים שהתגובה לא צריכה להיות חריפה מדי. |
|
||||
|
||||
אני לא רגיל להתעלמות כזו מהמציאות מצדך. חברי פרלמנט מפרלמנטים שונים (ולא רק מהקואליציה) מעורבם במקרים רבים במגעים מדיניים. לדוגמה, ביקורים באיזור של ג'ון מקיין (איש אופוזיציה בכיר מהפרלמנט) בשנים האחרונות. |
|
||||
|
||||
אני רוצה להוסיף שבפרלמנטים יש וועדות האחראיות על נושא החוץ, על השקעות זרות ופיתוח מקומי ואזורי, ולכל אלה יש קשר ועניין במדינות זרות, משקיעים זרים, מדיניות זרה וכו'. כחלק ממנגנון המשילות, הרי שלעיתים קרובות מתפקידם של חברי פרלמנט ליצור קשרים ולנהל מגעים עם גורמי חוץ, גם אם אין בסמכותם לקבוע מדיניות חוץ רשמית. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |