בתשובה לאמיר, 25/04/02 19:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אתה בעליו של כלב, למי יש מחויבות כלפי מי? אתה מחויב לתת לו אוכל, להוציא אותו לטיולים, לנקות אותו, לדאוג שיהיה מאושר. הוא צריך להיות כלב טוב. כמו שכל ילד בן 5 שרוצה כלב לומד עד מהרה - חיית מחמד זה אחריות. אז נכון, אפשר לצפות מהכלב שיהיה נחמד, שלא ינשך, שלא ינבח באמצע הלילה ושיענה לנסיונות לשחק איתו. אבל פה פחות או יותר זה מסתיים. או בוא ניקח הורה וילד - ההורה בפירוש נעלה על הילד. למי יש אחריות כלפי מי? ומוזר שאמרת טוני בלייר, כי הנה הדוגמא הבאה שלי: אזרח וראש הממשלה שלו. ראש הממשלה הרי נעלה על האזרח. מי מצפה ממי לגלות אחריות? כמובן שמירב האחריות מוטלת על ראש הממשלה, ולא על האזרח הקטן. אני מצפה ששרון ידאג לי. שרון לא ממש מצפה ממני לשום דבר מלבד שאני אהיה "אזרח טוב", כלומר לא אעשה צרות. בכל המקרים לעיל, אם הדמות הסמכותית לא מספקת את הסחורה, הדמות הנחותה יותר עשויה להתמרד: כלב יתחיל להיות אלים אם מתעללים בו או מרעיבים אותו, ילד יתחיל להיות ילד בעייתי אם יוזנח, ואזרח עשוי להתמרד אם הממשלה לא תדאג לצרכיו הבסיסיים. מכיוון שאלוהים מזה זמן מה לא מספק את הסחורה לאף אחד, אני חושב שמרד צרכנים הוא הדבר ההגיוני ביותר לעשות. מהבחינה הזו, אני, בתור אתאיסט, נמצא במקום יותר נוח ממך - אני אדיש. אתה זה שצריך להיות רותח מזעם. חזור אחרי: "איפה האחראי?! אני דורש לדבר איתו מיד! זו שערוריה!" |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אחראי על הכלב הזה אם אני רוצה אותו חי. אם לקחתי אותו כדי לשעשע אותי או כדי להציל אותו, מן הסתם אהיה מעוניין בו חי. ההורה מחוייב לילד, וראש הממשלה לאזרח, מפני שהם באותה רמת מוסר, ולכן כפופים לאותו חוק מוסרי. אלוהים לא כפוף לחוק המוסרי, שמתוך הקונטקסט - הוא עצמו נתן לאדם, ורק לאדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, אז מכיוון שאנחנו נוצרנו, ככל הנראה, כדי לשעשע את אלוהים (אלא למה?), אז הוא אחראי לנו, ולא אנחנו לא. אם אנחנו שוברים לו את החרסינה, הוא יכול לכעוס רק על עצמו, על זה שלא שם אותו במרחק בטוח ממטווח נפנוף-זנב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נוצרנו כדי לשעשע את אלוהים? אולי לדעתך. אולי דווקא משעשע אותו שאנחנו מתים או נלחמים? אולי הוא רצה לצור יצורים עם בחירה חופשית (והרי אם היה מונע מהנאצים לעשות מה שעשו, אזי לא הייתה בחירה חופשית, וגם אז הייתם מייללים). מי אמר לך על מי הוא כועס כשאתם שוברים לו את החרסינה? בינתיים נראה שכשמישהו שובר את החרסינה אתם הם אלו שכועסים עליו, מפני שהוא היה אמור לנקות אותה כל יום ולדאוג שהיא תהיה מחוץ לטווח המגע של הילדים. ואגב, אותן סערות שקוטלות אתכם, הן גם אותן סערות שנותנות לכם מים. אותו אחד שלקח ממכם חיים, הוא גם אותו אחד שנתן לכם אותם. נראה שאתם לא יותר מכפוי תודה אגוצנטרים שיודעים רק לדרוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה הראשונה שלך לא מעניינת: אתה מתווכח עם דחליל שהרכבת בצורה מוזרה ביותר. הפסקה השניה שלך לא רלוונטית, כי אנחנו אתאיסטים, ולכן אין לנו סיבה לכעוס על האלוהים (לא קיים, זוכר?). אשר לפסקה השלישית, שוב, אנחנו אתאיסטים, לכן אנחנו גם לא דורשים ממנו כלום. אשר לכפיות טובה, בהנחה שבאמת היה אל שיצר אותנו, למי בדיוק הוא עשה טובה, חוץ מלעצמו? בשביל שיעשו בשבילך טובה, אתה צריך להתקיים לפני ואחרי המעשה הזה, ובמקרה זה, זה לא התרחש. בנוסף, צריכות להיות כמה אלטרנטיבות לפעולה, ועל המיטיב לבחור בכזו שמיטיבה איתך - אינני רואה איך אפשר להשוות בין אפשרויות הבריאה. (או אי הבריאה.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתווכח עם דובי על תפיסתו את האל. מה הקשר לדחליל? מן הסתם אני מדבר על מצב בו כן כועסים על אלוהים. באשר לכפיות הטובה - אם אתה עשיר בחומרי גלם אתה יכול להודות לו. אם אינך מודה בו, אל תאישם אותו כשאינך עשיר בהם. אם אתה מאשים את האל על השואה, הודה לו גם על שהסתיימה ועל שרוב העם היהודי נצל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דנו בנושא. גנוסטיות היא עמדה הרבה יותר חזקה מאתאיזם. לא ניתן לשלול דבר מה שאין שום סיבה להאמין בקיומו. אתאיזם שם עצמו באותה נקודה כמו תאיזם - נטל ההוכחה, ולו מצד המתריסים. גילית טענה פעם שאגנוסטיות היא בריחה מהחלטה והיא טועה. אין חיוב להחליט בנושא שאין לו משמעות, ברגע שנוכחת שאכן אין לו משמעות, כמו למשל שאם אכן יש אלוהים הוא לא יכול להתערב במהלך היקום, כך שמידת הרלוונטיות שלו היא - אפס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Not precisely.
Atheism is lack of faith in any God. I experience that. Agnosticism, apparently, is part of the reasoning that I have behind it. On can be agnostic and theist: there is no way of knowing whether a God exists, but I believe in him nontheless. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות מה שנאמר במאמר, ההגדרה של אתאיזם כ"אמונה באי קיומו של האל" היא ההגדרה אשר נוהגים לעשותה ה*לא* אתאיסטטים על מנת להציג את האתאיזם כעוד סוג של תאולוגיה. יש להתיחס למשמעות המקורית של המילה *א*תאיזם. להגדיר מילה המיצגת משהו שהוא ההפך מתאיזם כתאיזם זה קצת אבסורדי. אני חושב שההגדרות של המאמר למעלה הן הפוכות. האתאיזם אשר לא מאמין בקיומו של אל צריך להחשב כהאתאיזם החזק והאתאיזם אשר מאמין באי קיומו של האל הוא אוקסימורון אשר אכן מצטייר באור קצת טיפשי וצריך להקרא האתאיזם החלש. אתאיזם תאיסטי הוא אוקסימורון אשר חוטא למושג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע מה אתם חושבים. אני, כזכור, בכלל לא מאמין שיש אלוהים. לכן אני גם לא כועס על אלוהים (זה יהיה קצת דבילי), ואני גם לא דורש שום דבר, ואפילו לא כפוי טובה. אין לי מושג מה ניסית לומר כאן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי אתה פוחד לעמוד בפני האמת שמא תגלה שאתה טועה מהיסוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה הראויה לדברים הללו היא "הכל עובר עליך וקקה בידיך", אבל אין לי מושג איך אומרים את זה במושגים של אנשים שעברו את גיל 6. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שעברו את גיל 6 לא מוכרחים לענות למר גבהה-קומה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוזל, במומו פוזל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק שטרם עברתי את גיל שש, מנטלית. למעשה, בעת האחרונה אני חש רגרסיה לכיוון הארבע, ואני מניח שבשלב כלשהו אני אחלוף על פני הילד המתהווה שלי ביעף והוא יתחיל לטפל בי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עלול לקרות בעוד 40-50 שנה ;) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |