|
||||
|
||||
המלכנו עלינו את מפלצת חוקי האישות היהודים הארכאיים, ועכשיו נשתמש במפלצת אחרת- השיימינג, כדי לעקר את חוקי האישות הנ"ל בנקודה ספציפית אחת, וזאת במקום לעקור אותם מהשורש ממעמדם כגורם בעל השפעה קטלנית על חייהם של חילוניים גמורים. מה אמור אדם הגון לעשות במצב כזה- להצטרף לשפיכות הדמים המכונה שיימינג, מתוך צער על העגונה? או לסרב מכל וכל להשתתף בהוצאה להורג בידי ההמון, ולהשאיר את האשה בעגינותה? שתי דרכי הפעולה רעות, ומי מסוגל לשקול מה הרעה הגדולה יותר פה? לא אני. |
|
||||
|
||||
הן גז והן אישתו הם דתיים. לכן האישה מקבלת את סמכותו של בית הדין הרבני. ולכן (לפחות לפי מה שקראתי) חרם נגדו אמור להיות יעיל. שיימינג כאן נראה לי דווקא בדיוק המקבילה המודרנית של עונש החרם: הדרך לפרסם את ההכרזה לקהלים רחבים יותר מעבר לקהילתו הקרובה. אבל יש כאן גם שאלה טקטית: עד כמה תקפה סמכותם של הרבנים ל"כל העולם"? האם ההכרזה הזו לא תעזור לבעל דווקא למצוא קבוצות תומכים (יש בטח אי שם באינטרנט מי שתומך במעשיו)? וכן, חוסר הסימטריה שכאן מרגיז גם אותי. |
|
||||
|
||||
מסתבר שסמכותם של הרבנים תקפה בכל העולם. גז ברח מהארץ והוצא נגדו צו מעצר בינלאומי והוא נעצר. אז מסתבר שלבחורים שלנו יש סמכויות. |
|
||||
|
||||
לא מדובר כאן בשפיכות דמים. מדובר כאן בענישה מוסדרת המתבצעת על ידי הרשות המוסמכת לכך, לאחר שיקול דעת כבד ראש. והראיה שלא בכל יום נוקטים בתי הדין בצעד כזה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |