|
אמ;לק אתה צודק, "הדרכים הידועות" היה צריך להיות ברשימה.
הזיכרון שלי עשה עוול מסוים ל"חתונה לבנה". בעוד הצליל של "אדם בתוך עצמו" ממכר, זה של "חתונה לבנה" פחות לטעמי. לא בגלל הסקסופונים של יעקובוביץ', אותם אני אוהב דווקא. אולי מה שמונע ממני להתחבר הוא שיש ב"חתונה לבנה" את זרעי הצליל של לואי להב, שבהמשך האייטיז זרע הרס על ימין ועל שמאל בפופ הישראלי (שנאתי אותו גם בזמן אמת וגם במבט מהיום, על מה שהוא עשה עם שלמה ארצי, ריקי גל, גידי גוב, ויותר מכל עם דוד ברוזה).
עכשיו התפניתי להאזין ל"חתונה לבנה" בראש נקי, ויש לי שלוש דעות חדשות: (א) הלוּאי להביות בצליל שלו מתונה. זה לא צליל שממרחק השנים הוא ייחודי ומסעיר כמו "אדם בתוך עצמו" - אולי בגלל ש"חתונה" השפיע יותר מ"אדם", אז בעצם גדלתי על הצליל הזה - אבל הוא מצוין כשלעצמו. (ב) "הדרכים הידועות" הוא לא שיר מושלם. אני לא אוהב את העליה בסולם בפזמון לקראת הסוף, לא מבחינת לחן ולא מבחינת צליל, כשהפעמונים, דפנה ארמוני ומזי כהן עושים רעש לא נעים. (ג) "הדרכים הידועות" הוא ביצוע ווקאלי מסעיר, כדבריך הכי טוב של חנוך, ומשכמו ומעלה גם בין שאר כוכבי הרשימה. עשרה אחוז פגיעות, תשעים אחוז כוח, גם חשמל סטטי וגם אצטדיון.
|
|