 |
|
 |
||
|
||||
 |
מסכים לגמרי שבין זה לבין רוק יש מרחק גדול מאד. באשר לשירה יפה - לפחות לגבי שיריה של קורין אלאל, ייתכן מאד שיש שישירו אותם יפה ממנה, אבל נראה לי שאז הם יאבדו חלק מהקסם שלהם. השירה הקורין אלאלית הייחודית מעניקה להם נופך שייעלם בשירה נקייה יותר (זה, אגב, דוקא אחד ממאפייני הרוק - הישענות על הביצוע של הזמר הספציפי1). 1 כידוע, אלפים יכולים לשיר בוב דילן יותר יפה ממנו. זה לא יהפוך את רוב שיריו לטובים יותר, בדרך כלל להיפך2. 2 טוב, גם לזה יש יוצא מהכלל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מעולה. גם אביב גפן אמר פעם "יש לי קול חרא ואני גאה בזה. אף אחד לא יכול לשיר את השירים שלי יותר טוב ממני. מכרתי עשרות אלפי עותקים עם הקול החרא שלי..." אתה מחזיר אותי לסמינר שכתבתי פעם בדיוק על הנושא הזה... בוב דילן הוא זה שיותר מכולם לימד את עולם המוסיקה הפופולרית שאם יש לך מה להגיד - אתה לא צריך לדעת לשיר "יפה". הוא הגיע לניו יורק כדי למצוא מוסיקה שאין בה חנפנות, שאין בה פלסטיק, מוסיקה שלא תהיה עטופה בצלופן ורוד כמו זו של פרנק סינטרה וביל קרוסבי... שם הוא נתקל בתקליטים של ענקי בלוז כרוברט ג'ונסון ובליינד ווילי מקטל ומצא בדיוק את שחיפש. זו אחת המהפכות הגדולות במוסיקה הפופולרית - המעבר בין שירה במסורת ה"בל קנטו" (באיטלקית: השירה היפה) לשירה המחוספסת והצרודה שמאפיינת את הרוק, שאולי איננה "יפה" אבל היא הבעתית יותר, שמה דגש רב יותר על אישיותו של הזמר המבצע, ומעבירה באפקטיביות רגשות של כאב וצער - כפי שמבקר בשם טוני סקוט ניסח את זה, "כשאלה פיצג'רלד שרה שהגבר שלה עזב אותה, אתה חושב שהוא יצא לקנות חלב ותכף יחזור... אבל כשג'ניס ז'ופלין שרה שהגבר שלה עזב אותה אתה יודע שהוא לעולם לא חוזר, זה נגמר. לנצח"... דווקא בשירה ה"יפה" יש משהו מלוקק, מתחנף, שמעדיף את היופי על פני האמת. זה היה אחד המאפיינים שגרמו לבייבי בומרס לחוש שהערכים הפוריטניים שמכרו להם הוריהם - יסודם בזיוף, והם ברחו בהמוניהם אל עבר במות הרוק'נרול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה אמרת. הזכרת לי את הפתיל המתחיל בתגובה 547145 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בול. ''היא'' מייצגת גישה אירופאית מאד להערכה של שירה (קול מצוחצח, מנעד רחב, וירטואוזיות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הוכחה (אמנם פלייבק) שקורין אלאל יודעת לשיר גם "יפה" אישית מעולם לא התחברתי כל כך לדילן. אבל איך ידעתי שזה יהיה הקישור שתבחר :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. פתאום אחרי התגובה הקודמת שלי הבנתי שיחד עם מה שכתבתי על אלאל במאמר, יוצא שאני לא אוהב אותה כזמרת. ואין דבר רחוק יותר מהאמת. יש לה קול מופלא. אני רק חושב ש(א) האיכויות שלה הן לא כזמרת רוק, (ב) הן לא מתבטאות הכי טוב ב"כשזה עמוק". אף אחד אחר לא יכול לשיר יפה כמוה את רוב שיריה מ"אנטארקטיקה" ואילך, ואם אני צריך לבחור את האחד שאני הכי אוהב, אז אני בוחר שניים: מעיין וארוחת הבוקר1. ואם בנוגע ל"כשזה עמוק" טענתי שגלי עטרי היתה יכולה לשיר אותו יותר טוב, הרי שבשיר שבאמת שתיהן שרו, ומצוטט בכותרת, הביצוע השבור של אלאל הרבה יותר קולע מזה ה"יפה" של עטרי. 1 תודה ליהודית רביץ, אאז"נ, על ההפקה של האחרון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |