|
||||
|
||||
העניין הזה של בעיטה בסדר החברתי חזק הרבה פחות ברוק הישראלי מאשר ברוק האמריקאי - בישראל דור המייסדים של הרוקרים בא מתוך הלהקות הצבאיות, וזה העניק לכל הרוק הישראלי נופך הרבה יותר "ממסדי". הרי הלהקות הצבאיות שלטו בשוק המוסיקה ישראלית עד סוף מלחמת יום כיפור. הרוק הישראלי בהכללה גם הרבה יותר מלודי מהמקור האמריקאי, הוא מכיל הרבה יותר בלדות "גבוהות" - עטור מצחך למשל נשמע יותר קרוב ללידר של שוברט מאשר לרוקנרול, ואפילו אביב גפן עם כל תדמית הילד הרע שבנה בשנות ה 90, עם כל האיפור והלבוש הרוקיסטי - שר בעיקר בלדות שקטות ונוגות. הדי אן איי המוסיקלי הישראלי יונק מהזמר העברי שבשעתו הושפע מאד מהשיר הסנטימנטלי הרוסי, וזה מסביר את חיבתם העמוקה של הישראלים למלודיות נוגות. זו לדעתי גם הסיבה שהבלוז מעולם לא תפס בישראל באמת*, בהיותו ז'אנר שהדגיש את הקצבי ע"פ המלודי, ושאבות הרוק בישראל העדיפו את הרוק הבריטי המלודי יחסית, ואת הרוק המתקדם, על פני הרוק האמריקאי. *ניטפוקון - נסו למצוא לי שיר ישראלי (בעברית) אחד שהמבנה שלו הוא של בלוז 12 תיבות. מזהיר מראש - זו משימה קשה. |
|
||||
|
||||
דאנקה |
|
||||
|
||||
מסכים, מסכים ומסכים. ''עטור מצחך'' בעיני אפילו לא דומה לרוק. ושוב מסכים, ומחזק שזמר ה''מחאה'' שמודה שאבות המזון שלו זה פינק פלויד הוא צמחוני מאוד. תשובה לניטפוקון - ''תפסתי ראש על הבר'' כמובן. |
|
||||
|
||||
אה? התכוונתי למבנה 12 תיבות פרופר, בלי כל מיני תחליפים. אבל אפילו בלי קשר לזה - תפסתי ראש בשום צורה לא כתוב כמו 12 באר, הנה האקורדים: אם מזה אתה מצליח להרכיב 12 באר אז ניצחת (: |
|
||||
|
||||
מספיק דומה, לאוזן שלי. אבל הוכחת את הנקודה שלך ללא ספק. |
|
||||
|
||||
אתגר נאה הצבת בשורה האחרונה. למיקי שביב יש כמה, למשל "דוקטור אללי", אבל אין מה להגיד, זה רחוק מהמיינסטרים הישראלי. חוץ ממנו, אתה מכיר עוד שירי בלוז 12 תיבות ישראליים? אני לא מצליח להיזכר. |
|
||||
|
||||
משהו מיינסטרימי? לדעתי לא קיים. כבר הצבתי את האתגר הזה בכמה פלטפורמות אינטרנטיות ואף אחד לא מצא. "למאיה יש אקדח" היה לוקח אם הוא לא היה חוזר פעמיים על "מורידה שמלה מחנות יד שניה..." ויש את "אין לאן ללכת בלוז" של איתי פרל. אבל שוב, משהו ממש מיינסטרימי - לדעתי אין. |
|
||||
|
||||
יש לי! הבית של "פיקששתי" של סנדרסון הוא במבנה בלוז 12 תיבות קלאסי. אבל אז הפזמון מקלקל. אתה מכיר משהו מתאים לא מיינסטרימי? כאמור, חוץ ממיקי שביב ו"פיקששתי" דנן, אפילו כזה אני לא מצליח למצוא. |
|
||||
|
||||
יפה מאד! הייתי אומר שאם לא נהיה טהרנים מדי, זאת דוגמא מספיק עוברת. מי אמר שבלוז זה רק 12 תיבות? |
|
||||
|
||||
אף אחד לא אמר, אבל "בלוז 12 תיבות" זה המבנה הקלאסי של הבלוז, ועליו נדב שאל. |
|
||||
|
||||
ועכשיו גם נזכרתי ב"בלוז בית הקפה" של גרי אקשטיין. בלוז 12 תיבות לעילא, אבל רחוק מהמיינסטרים. איכשהו לא דיברנו על "אל תוותרי עלי" של אריק איינשטיין. בלוז מיינסטרימי, אבל לא 12 תיבות. |
|
||||
|
||||
תותח! כן מכיר, כאמור זה: אבל התכוונתי יותר לשיר ישראלי מן הרפרטואר, אם אתה מבין את הכוונה שלי. אכן "אל תוותרי עליי" - הייתי מגדיר כשיר בלוז, אבל כאמור לא 12 תיבות. |
|
||||
|
||||
תודה. אצל איתי פרל ההרמוניה בבתים היא אכן בול בלוז 12 תיבות, אבל הפזמון כבר לא (אותה בעיה כמו ב"פיקששתי"), והסגנון בכלל מושך לרוקבילי. את "בלוז בית הקפה" של גרי אקשטיין היכרת? ואני תוהה - איזה שירים מפורסמים באנגלית במבנה בלוז 12 תיבות יש מהעשורים האחרונים? |
|
||||
|
||||
אוקי. נקודה טובה. מתי שמעת לאחורנה שיר מפורסם באנגלית שיש בו בלו נוט? |
|
||||
|
||||
אני לא מעודכן באופן מחפיר ב"שירים מפורסמים" מהשנים האחרונות. אם האלבום הראשון של נורה ג'ונס עדיין נחשב משהו מהזמן האחרון (הוא מ-2002), אז אפשר למצוא בו בלו נוטס, בקטנה, ב-"don't know why" המפורסם, ויותר בבירור כאן, למשל (האלבום הזה גם יצא בחברת "בלו נוט"!). באלבום האולפן האחרון של האיגלז, Long Road Out of Eden (מ-2007), יש בלו נוטס למשל כאן וכאן, אבל הם קאנטריים, ולא בלוזיים. |
|
||||
|
||||
לא מפורסם ולא באנגלית, אבל הנה שיר טרי - "מותק מותק מותק" של תמר אייזנמן ואיתי פרל (שוב הוא!) - עם בלו נוט בקטנה: ההברה "און" במשפט "שלט ניאון זוהר" ב-0:27. נתקלתי בשיר דרך הכתבה הזאת של בן שלו ב"הארץ". הפתיע אותי שלא הוזכר בכתבה הדמיון הכבד של השיר ל-What's going on של מרווין גיי, במיוחד המלודיה של המילים החוזרות "מותק מותק מותק" ביחס למילים Brother brother brother. |
|
||||
|
||||
אמרת מרווין גיי, ונזכרתי שגם הוא נעדר ממצעד שנות השבעים של גלגלץ, יחד עם סופרטרמפ וקייט בוש(!) |
|
||||
|
||||
קייט בוש אמנם התחילה את הקריירה שלה בשנות ה70 אבל התפרסמה ויצרה להיטים בעיקר ב80. |
|
||||
|
||||
הסינגלים מאלבום הבכורה של קייט בוש, ביניהם הלהיטים "אנקת גבהים" ו"האיש עם הילד בעיניו" יצאו ב 1978. WOW מהאלבום השני ב 79'. אבל אל חשש, גם ממצעד שנות השמונים היא נעדרה. |
|
||||
|
||||
בעיניי אין מה להשוות בין הפופולריות (אפילו בארץ) של פול מקרטני או סופרטרמפ לפופולריות של מרווין גיי או קייט בוש. בלי קשר, אני אוהב שירים של שני האחרונים יותר משירים שכן נכנסו למצעד ההוא. |
|
||||
|
||||
מסכים. אבל בשנות השמונים קייט בוש היתה מאוד פופולרית בארץ. הקליפים האמנותיים שלה שודרו לא מעט בערוץ היחיד, ובצדק. |
|
||||
|
||||
בזכות בן שלו, רונה קינן, באנגלית. |
|
||||
|
||||
קרוב מאד לבלוז 12 תיבות סטנדרטי, אבל לא בדיוק. בשני הבתים הראשונים יש חריגה מההרמוניה המקובלת1 , ובבית השני יש תיבה אחת אקסטרה, כלומר סה"כ 13 תיבות. ___________ במקום רה מז'ור ואז דו מז'ור בתיבות 9 ו-10 (או רה מז'ור בשתיהן), יש סי במול מז'ור בשתי התיבות הנ"ל (הכל בסולם סול מז'ור). |
|
||||
|
||||
עוד "כמעט" זה "אוכל ת'ציפורניים" של כוורת - תשע התיבות הראשונות של כל בית הן בול התשע הראשונות של בלוז 12 תיבות, אבל אז סנדרסון מרח את השלוש הנותרות על פני חמש, וקיבלנו בלוז 14 תיבות. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |