|
||||
|
||||
מקדם הרגרסיה נשאר אותו דבר בדיוק בגלל שהשגיאות מקזזות זו את זו. |
|
||||
|
||||
אכן, וזה מה שכתוב בחלק הראשון של המשפט שלי, אבל מה שחשוב זה החלק השני. מקדם הרגרסיה, כלומר השיפוע של הקו, יישאר, אבל הנקודות לא יהיו מסודרות לאורך הקו אלא מרוחות בפיזור, ופירוש הדבר שחלק גדול מהאוכלוסיה אינה מתנהגת בהתאם למתאם. יובל יסביר את זה. |
|
||||
|
||||
ברור שחלק מהאוכלוסיה לא מתנהגת (וחמור מזה - מודדת את עצמה ומדווחת) *בדיוק* על פי המתאם. הרי אחרת אפשר היה לשאול שלושה אנשים ולקבל תוצאה אמינה. בגלל שיש שגיאה ב*מדידה* של האפקט הנמדד, יש את הפיזור הזה. אבל כשלעצמה זו לא "בעייה" כל עוד המדגם מספיק גדול ושיפוע הקו לא נפגע. כדאי אולי להזכיר שכל מה שמעניין אותנו זה השיפוע של הקו הזה, וכל השאר זה המכשולים בדרך ללמדוד אותו. אם השיפוע לא נפגע, אפשר להכריז שקיבלנו מדידה מוצלחת ולהסיק מסקנות1. גם כשמודדים את מחירי הדיור הממוצעים, נגלה שחלק (אולי אפילו ניכר) מהדירות, ערכן לא עלה בדיוק כמו הממוצע. חלק עלו פחות, וחלק עלו יותר. ועדיין העלייה הממוצעת היא נתון מעניין וחשוב, שלא כדאי להתעלם ממנו בגלל הפיזור של הדגימות שלנו. 1 כמובן שבמקרים קיצוניים עם שגיאות עצומות, זה שם איזה סימן שאלה על התוצאה, זה טריויאלי. |
|
||||
|
||||
שיפוע זה יפה מאד אבל אנחנו שואלים את עצמנו עד כמה הוא באמת מסביר את ההתנהגות, זאת אומרת בדוגמה שלנו כמה מתוך עליית הכולסטרול בדם מוסברת על ידי עליי הכולסטרול במזון. אם הנקודות מפוזרות במרחקים גדולים מקו הרגרסיה זה אומר שקו הרגרסיה אף שהוא יפה ותלול הוא מסביר מעט מאד, ושיש סיבות אחרות שמשפיעות על הכולסטרול בדם. אני מדברת בשפת בני אדם ולא בשפת סטטיסטיקאים כדי לא לטעות בשמות, נדמה לי שזה נקרא R. יובל יסביר לנו איך זה משפיע על מסקנות המחקר. |
|
||||
|
||||
המשפט השני שלך לא נכון. אבל בואי נחכה ליובל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |