בתשובה להאייל האלמוני, 01/02/16 18:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שיש הבדל. ההבדל הוא בין מי שקיבל את כללי החברה, למרות שאינו מסכים איתם ואפילו מטיף לשנות אותם, לבין מי שרומס ברגל גסה את הסדר הציבורי. יש לי בעיה עם ''שילם את חובו לחברה''- זה לא מתאים לרוצחים על רקע אידאולוגי- בעיקר כאלה שלא הביעו חרטה. יגאל עמיר לעולם לא ''ישלם את חובו לחברה''. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה על אדם ששתומך בליגליזציה של סמים והורשע בשימוש במריחואנה, לפי ההגיון שלך גם להם אסור לתת במה? מה על אדם שתומך בפומבי באונס אבל לא הורשע באונס (אם בגלל שהוא אימפוטנט שלא מסוגל לאנוס ואם בגלל שלא נמצאו די ראיות להרשיע אותו באונס)? הכללים שלך לא לגמרי ברורים לי. יותר מזה, קל לזכור כמה אנשים שלא קיבלו את כללי החברה: מנדלה, קינג, גנדי... אני הייתי מעדיף לחיות בחברה שנותנת לעשרה עמירים ולעשרים סגלים לדבר ככל שירצו מאשר לחיות בחברה שמשתיקה קינג אחד. מהבחינה הזאת - מה ההבדל בין רוצח על רקע אידיאולוגי לרוצח על רקע כלכלי (או, אפילו לסתם גנב)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצפה מהעורכים לשיקול דעת מוסרי. לא לתת לדורי קלגסבלד טור על זהירות בדרכים ולא לקצב על יחסי עובד מעביד חגי סגל בעמדה גרועה יותר. ההבדל, כמו שאמרתי, הוא בחרטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה תומך בסתימת פיות. פשוט כך. נניח שקצב (אחרי שהוא משתחרר) רוצה לכתוב בעיתון טור על כך שלדעתו חוקי ההטרדה המינית הקיימים היום הם קשוחים מדי כלפי המעסיק. למרות שאני לא מסכים עם עמדה זו, אני חושב שחשוב לתת לו להביע אותה, על אף, ואפילו הייתי אומר במיוחד, מכיוון שהוא הורשע בגלל עבירה זו. כמובן שהייתי מצפה מעיתון שמכבד את עצמו לרשום גילוי נאות על כך שהנ''ל הורשע בעבירה זו, אבל עדיין יש לתת לו חופש ביטוי מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, במקרה זה אני כן. ככל שהמציצנות שלי רוצה לשמוע מה יש ליגאל עמיר להגיד, אני שמח שגנזו את שידור הראיון איתו. סתימת פיות במיטבה. היה ראוי לדעתך שניו יורק טיימס יפרסם טור על עצות השקעה מאת ברני מיידוף? בוא נלך לגועל נפש- מה דעתך על טור הסבר איך לפרוץ הביתה כששכחת מפתח מאת סמיר קונטאר? במקרה של חגי סגל הייתי מצפה שגילוי נאות יכלול אותיות אדומות בפונט 16 בכותרת המשנה של המאמרים שלו. כך גם אני הייתי מוכן שעיתונים יספקו לו אכסניה אבל כנראה הוא לא יהיה מוכן :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי שיקול הדעת המוסרי של עורכים צריך להגמר ברגע שהמעשה עצמו לא פוגע. אם סגל היה מפרסם מאמרים בו הוא היה נותן הסבר טכני על איך למקסם את הנזק במעשי טרור (למשל) הייתי רואה בעיה מוסרית מסויימת בפרסום דבריו. הוא לא עושה את זה. אם לקצב היה משהו מעניין להגיד על יחסי עובד מעביד הייתי מאד רוצה שיהיה עורך שיפרסם את זה. אני לא חושב שנכון לסתום לפושעים שלא הביעו חרטה את הפה אם כבר, חבל שאין לנו יותר סגלים. יחסית לרוב העיתנאים מהמחנה שלו (ומהמחנה השני, ומ"המרכז") הוא יודע להתנסח, הוא יודע להקשיב (ואפילו עושה את זה), הוא לא סובל מטמטום1 ולרוב נמנע מצדקנות וצביעות. עוד 30 כאלה והיתה הצדקה כלכלית ותרבותית להמשך קיומה של העיתונות העברית. 1 לגבי רוב המטומטמים נכון יותר להגיד "נהנה מטמטום". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים. המהות והלב של תפקיד העורך הם שיקול הדעת. אני מסכים עם המחמאות שאתה מרעיף על סגל, וגם אני הייתי שמח לראות עוד 30 כמוהו בעיתונות, אבל כאלו שלא היו במחתרת. ראה תגובה 673091 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין. להביל ממך, אני הייתי רוצה ששיקול הדעת שעורכים מפעילים יהיה שיקול דעת מערכתי בלבד (נגיד: לא לפרסם שקרים. לא לפרסם שטויות. לא לפרסם צעקות. לא לפרסם צדקנות. לא לפרסם צביעות. לא לפרסם דמגוגיה. לא לפרסם קללות. לא לפרסם סתירות...) ולא לגבי התוכן עצמו. כל מה שראוי לדפוס צריך להיות מודפס, וזה לא שהם טובעים בחומר טוב... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רוצה שירות ידיעות, לא עיתון. תעשה מנוי על רויטרס. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |