בתשובה לצפריר כהן, 27/01/16 9:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. מישהו היה לוחץ עליו להתפטר אלמלא מסע הצלב התקשורתי? ב.1. אז כשהיא העליבה אותו בדבריה ("היא התחילה" - חשוב לציין), זה לא נחשב תקיפה. כשהוא העליב אותה בדבריו (כתשובה להתלהמות של מחפשת מריבות), זה כבר נחשב תקיפה מינית? אם ככה אתה מגדיר תקיפה מינית, אין פלא שיש אינפלציה אבסורדית של הסטטיסטיקה בנושא. ב.2. למה אתה (כמו בית המשפט) מתעלם מן הפרובוקציה המכוונת, ומכך שמדובר במישהי שממש חיפשה את ההיתקלות וההתלהמות? ג. זה לא, ועל זה בדיוק אני מדבר. אם לרגע אחד במהלך הפעילות ההדדית, הוא ביצע פעולה שלא מצאה חן בעיניה, הוא הופך לאנס? העובדה שמלכתחילה היא הסכימה ולבסוף הסכימה, לא אמורה להצביע על כך שלא מדובר באונס? המגמה שאתה מוביל, דורשת מכל גבר הרוצה לקיים יחסי מין, להחתים את השותפה המיועדת על הסכם ארוך ובו מפורטות באריכות ובמדויק כל הפעולות שהיא מסכימה להן. אחרת, כל פעולה ספונטנית שלא תמצא חן בעיניה, זה נחשב לאונס. אבל גם הסכם שכזה לא יעזור. היא תגיד שחזרה בה. ובאמת אם מישהי הסכימה לקיים יחסי מין וחזרה בה מהסכמתה, לא יתכן שיתירו לגבר לקיים איתה יחסי מין בניגוד לרצונה, רק כי הסכימה קודם לכן. איפה תמצא בקעה להתגדר בה? ד. רוב התקריות הן דבר מורכב, כפי שמעידה פיסקה ג'. העובדה שביטלו את התלונה לא מוכיחה כלום, למעט העובדה שהיה מדובר בתלונת שווא. העובדה שהפרקליטות לא מגישה כתבי אישום על אונס למרות התיעוד של האירוע, מוכיחה שוב שמדובר בתלונת שווא ולא היה אונס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. בעדותה של המתלוננת הראשונה היא ציינה בפרוש שלא נראה לה שמדובר על מעשה פלילי, אבל שמדובר על צביעות (והתברר לה בהמשך שמדובר על מעשה שחזר על עצמו ולא על מעידה חד פעמית), כלומר מגל מדבר גבוהה על ערכי משפחה, אך לא נוהג לפיהם. למה נראה לך שכל מה שאנשים עושים אמור להישפט לפי ההיבט הפלילי? אלא אם כן אתה מאמין שהשופטים צריכים לנהל לנו את החיים. (בהמשך הועלו טענות למעשים יותר חמורים שחצו את הרף הפלילי. אולם נראה שלא התגבש כתב אישום על פיהן) ב. הפרובוקציה שלה הייתה זה שהיא התיישבה בחלק האסור לנשים? מעדויות שקראתי (עוד לפני המקרה) צעקות "פרוצה" לא היו נדירות במקרים כאלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. כלומר, מדובר באשת תקשורת ותיקה, המודעת לכוח שיש בידה ובוחרת להשתמש בו לרעה. היא מסרבת לפעול במישור החוקי כי היא יודעת ששם הוא יצא נקי, אז היא בוחרת להכפיש אותו בפומבי, במקום בו גדול כוחה להזיק והיכולת שלו להתגונן קטנה לאין שיעור. אני לא חושב שכל דבר שאנשים עושים צריך להישפט בהיבט הפלילי. בדיוק בגלל זה אני חושב שלא צריך לשפוט אדם בגלל שאמר מילה. אה... הנה אנו מגיעים לנקודה ב'. ב. הפרובוקציה שלה היתה בכך שבאה בכוונה תחילה לחולל מהומה. איך קוראים לאדם שמנסה בכוונה לחולל מהומה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. למה? מגל הוא איש ציבור. מעבר לכך, כשהוא עשה את הוא כבר ידע שהוא הולך לפוליטיקה, ואפילו אז הוא לא טרח להתנהג כמו בן אדם (שלא לדבר על להתנהג כמו הערכים שעליהם הוא הצהיר). למה מותר לא להתנהג בצביעות בלי גינוי במישור הציבורי? ב. היא חוללה מהומה על ידי כך שמימשה את זכותה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. ואם הוא איש ציבור? זה השיטות? לשמור במגירה עד לשעת כושר, ואז לשלוף את קלף השיימינג? ומתי הוא לא טרח להתנהג כמו בנאדם? ב. לפני שנתווכח אם היא מימשה זכות כלשהי, אני רוצה להתמקד בטענה שהיא באה בכוונה לחולל מהומה. איך קוראים לאדם שבא בכוונה לחולל מהומה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. מהומם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הניחוש שלי היה ''ינון מגל''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי משהו כללי יותר, שמתאים בעיקר לאווירה בה אנו חיים - ''פוליטיקאי''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא שמרה את זה ''לשעת כושר''. היא חשבה בתחילה שמדובר על מעידה חד פעמית שלו איתה ופשוט ניתקה איתו קשר. בהמשך התברר לה שמדובר על משהו יותר שיטתי, ולכן היא הקימה קול צעקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אתה מאמין בטוהר כוונותיה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן (ומכיוון ששכחתי את שמה קודם ולא ציינתי אותו: רחלי רוטנר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו "הכפשה" יש בלפרסם משהו שקרה באמת על אדם שהוא איש ציבור ולכן לציבור יש עניין במעשיו? אני דווקא חושב שזה אות כבוד לבית היהודי שהקיאו אותו מקרבם. נגיד שהיא היתה מפרסמת שהוא הציע לה ללכת איתו להתפלל לישו, או משהו אחר של גויים, ומתברר שהציע גם לאחרות, גם אז זו היתה הכפשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה זה אות כבוד לכל מפלגה שמקיאה מקרבה אדם שהתפרסם בהתנהגות שאינה הולמת. אני קצת תמה על הצדקנות שמייחסים לבית היהודי, כשמנסים להתייחס אליה כאילו זו מפלגת המפד''ל, ושוכחים שזו מפלגה המייצגת ושולחת לכנסת חילונים, ויש בה חברות כנסת. ההכפשה היא לנסות להציג אותו בתור איזה מטריד מינית, בהתעלם מהאווירה הכללית ששררה באותו מקום עבודה, למרות שהקפיד לנהוג לפי הכללים לאורך כל התקופה בה היה ממונה עליה, והעובדה ששמרה את זה בתיק עד שהגיעה שעת כושר... אה... נגיד... כשרצתה להשיג עבודה טובה יותר בערוץ טלוויזיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו בעניין הבניה בירושליים: כל עיתוי אפשר להציג כעיתוי חשוד ו/או אסטרטגי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |