בתשובה למאור ציון, 27/01/16 11:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(הערה סיגנונית והצעה: קשה, באמת ובלי רצון להקניט, להימנע מלחלק ציונים - "נמושה מוסרית". גם אני לוקה בכך בתקווה שהיום כבר פחות. נסה לוותר ולהסתפק בטיעון עצמו - אמנם לא תחוש את אותה תחושה מספקת של זעם קדוש וצדקנות מענגת אבל תרוויח סיפוק עמוק יותר של איפוק ובגרות ולבן שיחך יהיה נעים יותר. זו המוטיבציה שלי בניסיון להסתפק בטיעונים, למרות הנפילות פה ושם). בכך בדיוק מדובר: בחכמה בבחירת הקרבות שלך. האם כפי שנאמר כאן, כדי שיהודים יוכלו למלמל את תפילותיהם במקום שעד לשנים האחרונות היה קונצנזוס כמעט מלא בפסיקה הרבנית לגביו שהוא אסור בעלייה ובתפילה, אתה מוכן להסתכן במלחמה עם העולם הערבי כולו ובהרוגים יהודים. זו הבעיה בעמדות קיצוניות, אין בהן גווני ביניים ושיקול דעת ולכן הן עלולות לגבות מחירים איומים. בריאליה ישנן זכויות שמתממשות באופן מלא, חלקי וכלל לא, זו המציאות וכשאתה שוקל לצאת למאבק כדי לשנותה, עליך לזכור את המחיר. זו מוסריות איתנה ולא היכנסות בקיר באופן עיוור בשם העקרונות תוך התעלמות מההשלכות בעולם האמיתי, התעלמות שאינה מוסרית בפני עצמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על ראש הגנב בוער הכובע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי הצבעתי על הכובע בפירוש, כך שהביטוי לא ממש מתאים... העניין עבורי אינו בכך שישנן חולשות, זה ברור מאליו, אלא האם נתקעים בהן או שמנסים לצמוח ולהתפתח. חדוות הגדילה בניגוד לייסורי הצמיחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. את בוחרת לפרש את האיום "להסתכן במלחמה עם העולם הערבי כולו ובהרוגים יהודים" כעובדה מוגמרת, בדיוק באופן שבו אחרים הזהירו אותנו - שלא כדאי להקים כאן מדינה יהודית - שלא כדאי להלחם בששת הימים או להקדים מכה ביום כיפור - שלא כדאי להפציץ את הכור העירקי - שלא כדאי לחסל את יאסין, רנטיסי ורבים ורעים אחרים... איומים זה נחמד וחשוב אבל צריך לזכור שאין צבא מוסלמי או כוח מוסלמי שמאיים על קיומה של מדינת ישראל. הערבים יודעים שכוח כזה אם יהווה איום אמיתי יושמד עוד לפני שיגיע לגדרות. 2. הטיעון בדבר האיסור הרבני נראה כצביעות לשמה אינו מחזיק מים. אני לא דתי ואני רוצה לדעת שיש לי חופש וביטחון להגיע עם בני משפחתי להר הבית ולעשות אקט מסויים מהמסורת היהודית. מדוע צביעות? כשעל ערבים יש הגבלות תנועה משיקול בטחוני המחנה זועק לשמים וכשליהודים יש הגבלות תנועה ופולחן זה בסדר. 3. בריאליה איבדת את התוקף המוסרי. מימוש זכויות היהודים על הארץ מתעכב ונמנע בגלל שהמחנה צועק גוואעלד ומשתף פעולה עם הערבים. אי אפשר לעצור את הנחל ומצד שני לטעון שמשהו סתום כאן בהבעת תמימות ולזכות באמון (מזכיר ציונים שמתנגדים למדינה יהודית). בשורה התחתונה לעולם או למחנה אין זכות מוסרית לאסור על יהודים להתפלל במדינתם היחידה. אין שום הצדקה הומאנית למניעת חופש הדת והפולחן. האיסור הוא ביטוי של אנטישמיות בדיוק כמו מהות התמיכה באיסור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואסור לשכוח שהיא מתעלמת בעקשנות מן ההשוואה לנשות הכותל. גם נגד נשות הכותל יש קונצנזוס דתי, ועדיין היא לא תתנגד לפרובוקציות שהן מחוללות במקום קדוש שמתנהל בו סטטוס קוו. כי ערבים וחתולים זה קדוש וחשוב להתייחס לזכויותיהם. אבל יהודים, דתיים, ימניים? לדרוס ולרמוס! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביקשת קיבלת https://www.youtube.com/watch?v=14gZSXEQC60 | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |