בתשובה לארז לנדוור, 14/01/16 10:32
מימון גרמני של עמותה ישראלית 671885
הפונז • בתשובה לארז לנדוור יום ה', 14/1/2016, 10:43
אולי ב-‏1999 היה דשדוש, אבל ב-‏2001 היתה התקדמות משמעותית, תהליך קמפ דייויד והצעות מרחיקות לכת של ברק יותר מכל הצעה קודמת.
ואז רק פרצה האלימות.
עד כאן לקורלציה בין אי-תהליך מדיני לבין פרוץ גל האלימות. המקטרגים אף יטענו לקורלציה הפוכה.

אין לי ויכוח לגבי הכניסה לעיראק, אני חוזר ואומר שהכניסה לעיראק ב-‏2001 לא מלבינה כשלג את כל חטאיהם (או הצלחותיהם) של מנהיגי ארה"ב עשר וחמש עשרה שנים לאחר מכן. היא רלבנטית כמו לקטר על מי שבנה את ההתנחלויות בשנות השבעים כשדנים במה צריך לעשות איתן היום.
מימון גרמני של עמותה ישראלית 671886
ארז לנדוור • בתשובה להפונז יום ה', 14/1/2016, 10:58
על קמפ דיוויד נאמר לא מעט: ברק לא הכין את השטח לקראת הועידה שנעשתה בחיפזון, לא היה פתוח לדיון אמיתי עם הפלסטינים על הצעותיו ולא היה מוכן למצב של כישלון בשיחות. כתוצאה מכך פרצה האלימות, לא בגלל עצם הנסיון עצמו שאם היה מוכתר בהצלחה היינו חיים היום במצב הרבה יותר טוב למרות דעא"ש, החמאס וחיזבאללה.

כשרוצים להבין את הבעייתיות במצבים צריך לחזור לשורש הדברים - הכיבוש והכניסה המיותרת של האמריקאים לעיראק. תליית הבעיות בנסיונות הפתרון (שאכן היו לקויים וראויים לביקורת) היא ראייה שאינה חורגת מעבר לקצה האף.
מימון גרמני של עמותה ישראלית 671888
נמר טמילי • בתשובה לארז לנדוור יום ה', 14/1/2016, 11:35
1. רבים מאלה שאומרים על ברק "לא מעט" בהקשר זה משתייכים לחבורה ששערפאת פיצץ לה את הצלמים והרס את רחבת הטקסים.
2. האלימות הערבית כלפי היהודים לא פסקה מעולם ולכן לא מדובר ב"פרץ" אלא בתהליך תמידי שבו לצד סחיטה באיומים התקיים רצח של אזרחים.
3. מי שהצדיק ומצדיק את ההתמדה הרצחנית והשפלה מצד הערבים במעשי היהודים צריך יותר מילון במקום ספרי היסטוריה.
4. אם אתה רוצה לחזור לשורש הדברים כדי באמת להבין אתה יכול לקרוא את הקוראן והחדית'ים הרלוונטיים במקום את האנטישמים מהארץ.
תוכנית הנקיון התמידי. 671900
האייל האלמוני • בתשובה לארז לנדוור יום ה', 14/1/2016, 12:39
משל שסיפר לי מישהו (לא בטוח שיש קשר בינו לבין עיראק או השטחים):
שמעון, חוקר במתמטיקה במכון ויצמן, ויהודה, חוקר בביולוגיה באותו מכון, היו שותפים בדירה ברחובות. כל אחד שילם חצי משכר הדירה וכל יום רביעי היה אחד מהם שותף את הדירה, פעם יהודה ופעם שמעון.

ביום רביעי אחד, כשיהודה היה צריך לשטוף, עלה לו רעיון מבריק. וככה התנהלה השיחה ביניהם. -
יהודה: "כל יום רביעי אנחנו מנקים את הדירה בסבון על מנת להרחיק את הלכלוך והחידקים מביתנו"
שמעון: "כן, אני יודע"
יהודה: "וזאת עבודה סיזיפית ולא מתגמלת, הלכלוך חוזר כל פעם מחדש"
שמעון: "נו, אז, יש לנו ברירה?"
יהודה: "זה משום שמים וסבון לא באמת מרחיקים חידקים. זה מטופש כמו לנסות לכבות אש בעזרת מים. ברור שבאש נלחמים בעזרת אש. באותו אופן, בחידקים ובלכלוך נלחמים בעזרת חידקים טובים."
שמעון: "מה?"
יהודה: "זה פשוט, כשהחידקים הרעים יראו שיש לנו חידקים טובים בבית הם ילכו לבתים אחרים"
שמעון: "אתה בסדר?"
יהודה: "ברור. תסמוך עלי, אני ביולוג. אני מכיר את החידקים האלה"
שמעון: "לא הבנתי, מה אתה מציע לעשות?"
יהודה: "נו, זה פשוט, הגוף שלנו מייצר הרבה חיידקים חזקים, אפשר פשוט להשתמש בהם במקום הסבון המגוחך שלך"
שמעון: "אתה עד כדי כך לא רוצה לשתוף היום, אני מוכן להתחלף"
אבל יהודה לא חיכה יותר מידי זמן, הוריד את מכנסיו, ועשה את צרכיו באמצע הדירה. "עכשיו, אף חידק לא יבוא, והבית שלנו יהיה נקי" הוא אמר באושר. עבר יום, הבית הסריח כמו שלא הסריח מעולם, אבל יהודה לא הסכים לנקות את החרא מהרצפה, עבר לו עוד יום, והסרחון לא עבר, ויהודה עדיין לא הסכים לנקות את החרא מהרצפה, אחרי שלושה ימים הציע שמעון שהוא ינקה את החרא, אבל יהודה לא הסכים, "אתה לא רואה", הוא אמר, "עוד מעט החידקים הרעים יבינו את הנקודה, כבר כמעט אפשר להגיד שהמשימה הושלמה", אחרי עוד יומיים אמר יהודה לשמעון: "בסדר, יש פה בעיה. כמובן שסבון לא יפתור אותה, צריך להוסיף עוד חיידקים טובים", אמר, ועשה, והקפיד לשפשף את החרא לא רק על הרצפה אלא גם על הקירות.

ביום רביעי שאחריו, שהגיע תורו של יהודה לשתוף, יהודה הפשיל את שרווליו, הוציא דלי עם סבון ותחת מחאה חריפה של שמעון, התחיל לנקות את החרא מהרצפה והקירות. תוך כדי שיהודה ניקה, התחיל שמעון להסביר: "לא רק שהרסת את כל הנקיון התמידי שלי, לא רק שהראת לחיידקים הרעים האלה שאתה רכרוכי ומנסה להלחם בהם בעזרת סבון, לא רק שהפקרת את החיידקים הטובים לחסדי הרעים, שים לב שהבית מסריח. גם אם טעיתי בתוכנית הנקיון התמידי שלי, זה לא יכול להלבין את הסרחון הנוכחי שכולו באשמתך"
תוכנית הנקיון התמידי 671917
נמר טמילי • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 14/1/2016, 19:30
יפה. הזכרת לי את הבדיחה על החתול שעצבן את ואדים משום שהרעיש עולמות בפסיעותיו השחצניות על השלג.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות