|
גדי טאוב לא היה אמור לכתוב את מה שטענת בשמו כאן. הפוסט-מודרניסטים לא בהכרח טוענים שכל הנאראטיבים שווי-ערך ורובם גם לא פוסלים שיפוט מוסרי או ערכי, אלא דוקא להיפך. הבעייה איתם היא שהם שוללים את קיומה של אמת עובדתית אחת. בד"כ הם יוצאים מן השיפוט הערכי והמוסרי שלהם ומצדיקים אותו ע"י הנאראטיב המתאים להם. הנחתם לפיו אין נאראטיב שהוא שקרי או לפחות שקרי לחלוטין, מבססת את "הוכחת" השיפוט הערכי שלהם. גדי טאוב כנציג הפילוסופים-היסטוריונים המודרניים (להבדיל מן הפוסט-מודרניים), דוקא מדגיש את קיומה של אמת אבסולוטית אחת ואת קיומם של נאראטיבים שקריים לחלוטין ולכן דוקא אצלו משקלו של השיפוט הערכי פחות. גם אם הנאראטיב משרת את הערך הנכון, אין בכך משום הוכחת "נכונותו" של הנאראטיב. בקיצור, שריפה של ילד בן שנה, היא שריפה של ילד ולא חשוב אם המבצעים הם יושבי אגף ה"צדיקים" והקרבנות הם עוכרי ישראל. השיפוט הערכי-מוסרי שלך, לא יכול לטהר את המעשה, כמו שאלף מעשים כאלו בכיוון הפוך לא יכולים לטהר אותו. התיכנון של חברי הבריגדה להרעיל את המים של הגרמנים ב-1945 היה פשע נגד האנושות, גם אם הקרבנות העתידיים לא היו חפים מפשע.
|
|