|
||||
|
||||
אענה לך במלוא הרצינות. בניגוד להנחה של חלקי מבעלי העמדות הימניות שלנצח נאכל חרב, העובדות ההיסטוריות מלמדות שסכסוכים שנמשכו מאות שנים הסתיימו ועמים (כדוגמת האנגלים והצרפתים ורבים אחרים) החלו לחיות בשלום זה לצד זה. יתרה מזאת, היו שנים בהן נסענו לקהיר ולאלכסנדריה והתקבלנו בשמחה, היו זמנים שישראלים נסעו לשטחים, קנו ואכלו ושוחחו עם הדרים שם ללא חשש. כך שהעובדות והממצאים מעידים שיחסי עויינות אינם נתון קשיח. אבל כאשר אתה זורע רוח, אתה קוצר סופה. כאשר אתה זורע זרעים אחרים, היו זמנים שקיבלת תנובה אחרת ואין כל סיבה הגיונית לחשוב שעם הנהגה אחרת שתדון ברצינות ביזמת השלום הסעודית, שתדבר בטון מאחד ומנהיגותי ואמיץ ולא בלשון מסיתה ומפלגת ומעוררת פחד ככל שניתן, מטעמים פוליטיים צרים, שלא תיתכן כאן מציאות אחרת. עמים אחרים כבר עשו זאת, העם היהודי אינו נופל מהם. |
|
||||
|
||||
ניטפוק: מה שאבנר שאל את יואב הוא „הלנצח תאכל חרב?״. הפועל „תאכל״ הוא כאן בגוף שלישי ומתייחס לחרב. לחרב יש פה (צד חד שיכול לחתוך. חרב שלה שני צדדים חדים היא חרב פיפיות. וכל זה לא מתייחס לחוד החרב). לכן ראשי הימין לא חושבים שלנצח נאכל חרב - הם לא חושבים שאנחנו בולעי חרבות. מי שאמר את זה סבור שלנצח אנשים יהרגו לפי חרב - המלחמה לא תיפסק (למרות שבני תרבות כבר מזמן הפסיקו להלחם עם חרבות ועברו לרובים). |
|
||||
|
||||
תודה! (תוספת של ה' הידיעה היתה מטה את המשפט לכיוון ברור יותר). מעניין אם לחרב ולחורבות-ולחורבן יש קשר לשוני. בני תרבות אמיתיים עברו לנאסד"ק. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |