|
איני רוצה להמשיך לעסוק בנושא (היי, :)). "לא טענתי לעדינות נפש" עבורי זו הודאה.
קשה לוותר על כינוי שהתבוסס (תרתי משמע) בהרבה דיונים.
הטענה שלי פשוטה: קיים הבדל ביחס למי שאינך יודע על פשעיו אם ישנם כאלה, לבין מי שאתה יודע כי הוא עבריין ומתעלל בבע"ח.
הידיעה שלך מחייבת בחירת התנהגות כלפיו (לקבל, לגנות, להתעלם).
בוא נעשה פה מסיבות חתלתולים כולל סרטונים מלבבים, הצער על חוסר יכולתו לשסע אותם, אולי יבריח אותו מכאן.
(לא טענתי שאין לנסות לטפל בהם וזו היתה בחירה אישית של חברתי. אם קיימים משאבים ציבוריים מוגבלים לטיפול, עדיף להפנותם לנפגעים).
|
|