 |
|
 |
||
|
||||
 |
עקרון הלוחמה הקלאסי של שבירת רוחו של האויב בעמצעות ערעור שווי משקלו על ידי פגיעה במוקדי כוח עיקריים חל גם על טרור. בנוסף, לוחמת טרור יונקת מפתיחות לגורמי חיזוק פוטנציאליים, או תקוות תגבור פוטנציאלי. כיתור הערים הפלשתיניות והתלכדות החזית הפנימית הישראלית, אכן פועלים לסילוק נתיבי תגבור כאלה. מכיוון שכל פעולה אנושית חדורה בהשענות על תכלית כלשהי (תלוס), הרי שסילוק נתיבי תגבור בצד ערעור מוקדים עיקריים, הופכים את האויב לחסר תקווה, ושוברים את נכונות הלחימה וההקרבה שלו. זאת, באופן הפוך לגישה המקובלת על חוגים כאן, לפיה דווקא היאוש מניע את הטרור. בפרוש הבנה הופכית מציאות: התקווה לתכלית טרוריסטית היא שמניעה את הטרור. אובדנה של תוחלת כזאת קשור באפקט המצרפי של כניעת אלפי טרוריסטים, ואפקטיביות הצד שכנגד, מה שמצביע על המעטה השביר והדק של התדמית השקרית אודות חוסנו של הטרוריסט. פגעת בדימוי חוסן זה, פגעת בתוכלתו של הטרוריסט - שברת את נכונותו ללוחמה והקרבות גדולות בעתיד. כמובן, ההנהגה הפלשתינית תנסה כרגע לספק נתיבי תגבור תקווה כאלה באמצעות הפנייה לגינוי בינלאומי ויזום מסע תעמולה אינטנסיבי שנועד לפגוע במשקלו האונטולוגי של מותקף-הטרור (הפיכתו ל"מתועב", כביכול), תוך פנייה גם לחוגים בארץ. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |