|
||||
|
||||
צבא ארה''ב חמוש במטוסי קרב, זה לוקח |
|
||||
|
||||
כמו שאתה רואה בסוריה השכנה, לגבור על מרי אזרחי חמוש ונרחב עם מטוסי קרב זה לא כל כך קל. בין השאר, למשל, כי קשה לך מאד עם מטוס קרב לפגוע באזרח חמוש ברובה ולא בשכן שלו. וכשאתה בכל זאת מפציץ אותו ופוגע בשכן, זה נוטה להפוך גם אותו לאזרח חמוש ברובה שמופנה נגדך. הממ, זה נשמע מוכר קצת, אפס1. 1 פ' דגושה. |
|
||||
|
||||
לשני הצדדים שם יש ספקי נשק חיצוניים. המלחמה שם החלה כשחלק לא מבוטל מהצבא הממשלתי ערק על רוביו. |
|
||||
|
||||
אבל זה מה שקורה כשהצבא נלחם בעם. העם הוא העורף של הצבא, ולצבא קשה להתקיים בלי העורף. כשחייל צריך לירות במשפחה ובחברים שלו, הוא עורק ומצטרף אליהם. |
|
||||
|
||||
אבל אם אובמה יחליט לטבוח באזרחים שלו למה שיהיה אכפת לו מהשכן? ושוב - אז אם זה ההיגיון, למה לא לאפשר בעלות פרטית על ארטילריה? |
|
||||
|
||||
ההתנהגות של אדם בודד הרבה פחות צפויה ומפוקחת מזו של ארגון גדול כמו צבא או מדינה. לכן הסיכון שמישהו שברשותו נשק השמדה המוני יותר או פחות יקום בבוקר ויחליט על דעת עצמו להשתמש בו נמצא ביחס הפוך לכמות הפיקוח והאיזונים שיש על החלטתו של אותו מישהו. מכאן נגזרת ההגבלה על כמות ועוצמת הנשק שאדם פרטי יכול להחזיק בו. יתירה מזו, גם הטיעונים בעד החזקת נשק כזה חלשים יותר עבור אדם פרטי מאשר עבור מדינה, מאחר והאיומים הפוטנציאליים על האדם הפרטי הרבה יותר קטנים, וגם אם יתממשו נשק אישי אמור להוות מענה מספיק מולם. |
|
||||
|
||||
לעניין הטיעון האחרון שלך: אם לאדם (לדוגמה: שי דרומי) יש רובה, תמיד תוכל להתנפל עליו כנופיה מזויינת הרבה יותר טוב. למה שדרומי לא יציב אצלו בחווה עמדת מקלע1? אבל אם דרומי מציב עמדת מקלע, התוקפים יכולים להצטייד ברימונים ומרגמות1. בסופו של דבר בחברה שלנו דווקא יש מונופול על השימוש בכוח. 1 אין לי מושג יש הגיון בכלי הנשק שבחרתי. כנראה שלא. אבל יש מספיק דרכים להסלים. |
|
||||
|
||||
מירוץ החימוש אינו בין שי דרומי לכנופיית הפורצים, אלא בין שי דרומי לשכנו. הכנופיה תעדיף לפרוץ לבית הפחות חמוש. |
|
||||
|
||||
זהו עוד מרוץ חימוש שנוטה להסלים. |
|
||||
|
||||
לא אם שניהם שומרי חוק. |
|
||||
|
||||
השאלה היא לא מה תוכל (למה תמיד?) כנופיה בתיאוריה, אלא ההתפלגות הסטטיסטית במציאות של האיומים. סטטיסטית, רוב הפריצות והגניבות מתבצעות על ידי מספר זעום או יחיד של אנשים, ואפשור הנשק להגנה עצמית צריך להתחשב במרכז ההתפלגות ולא בקצוות שלה. כמו שאנחנו לומדים בדרך הקשה לאחרונה, מי שרוצה לפגוע באדם אחר, הכי קל לו לקחת סכין מטבח, הוא צריך להתאמץ יותר כדי להשיג אקדח (אצלנו לפחות), עוד יותר כדי להשיג נשק אוטומטי, ורימונים ומרגמות יהיו נגישים - אולי - לאחד מאלף. אז הסיכון שאלפית ממקרי הפריצה לא ייתקלו בעוצמת אש הולמת לא מצדיק לחלק תותחים לכל 999 האחרים. |
|
||||
|
||||
זה נכון בין השאר בגלל שיש לך משטרה (ולמקרים חמורים יותר: צבא) שמפחיתה את כמות הנשק שאצל העבריינים. |
|
||||
|
||||
מה שאני קורא Win-win situation, לא? |
|
||||
|
||||
כל מה שאתה אומר ברור וטריוויאלי ועומד בסתירה לתיקון השני. אתה אומר "מסוכן לתת לאדם נשק שמיועד לפגוע בכמות גדולה של אנשים" - זה נכון גם לגבי קלצ'ניקוב. אני שואל דבר פשוט: התיקון השני מדבר על הזכות לשאת נשק כדי שהאזרח יוכל להלחם בממשלה - זה ה"איום הפוטנציאלי". אני מזכיר שוב שלא מדובר על נשיאת נשק למטרת הגנה עצמית מפני פורצים, אלא למטרת לחימה בממשלה. למה החליטו שהגבול עובר ברובים אוטומטיים דווקא? תומכי הנשק מגדירים זאת כמאבק בחוקה - אבל זה לא נכון, זה רק מאבק בפרשנות לחוקה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |