 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכל רע ומכוער אבל גאון הדור לא הנהיג או נתפס כדמות חינוכית בקרב הציבור החילוני. עוד בחייו זכה ללעג. מנהיגי המחנה הנאור מנגד זוכים במעמדם בגלל שציבור המאמינים רואה בהם כאנשי מוסר ערכיים. האם מעמדם הופך אותם לחסינים בפני ביקורת ערכית? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חלילה, מי אני שאגן על מישהו, ובמיוחד על שוכני עפר, מפני ביקורת ערכית? אני אמנם לא בטוח ש"ארור" הוא דרך סבירה להביע ביקורת כזאת, אבל מסתבר שבמחוזות מסויימים הוא מתקבל כהגות עמוקה. וכדי לקצר את הדיאלוג שעלול להתפתח כאן אם לא ניזהר, הנה תשובתי הסופית והנחרצת: "הכל חוזר עליך, וקקה בידיך". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסתכן בכך שהרהיטות של שורתך השניה תמצב אותך כרקוב מבחינה מוסרית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצבעתי על כך בקרב הציבור שקורא הארץ ושונא חרדים דתיים מתנחלים ומצביעי ימין הרהיטות הפכה לסממן שמבדיל בין המחנה המצומצם לקהל הגדול שבתוכו הוא חי. הרהיטות הפכה לבידול ערכי שממנו מסיקים על מוסר מצפון והומאניות. הציבור החילוני לא התלהב ממערכיו של הרב עובדיה אבל שריד הוערך בשל רהיטותו. אני טוען שבלי קשר לעובדיה והרב לרהיטות אין קשר לערכים. רוצה להסביר שההיפך? אתה מוזמן. בערב נר שלישי, חג שמח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שריד הוערך בשל רהיטותו, לשונו החדה ובעיקר ישרו. כפי שספד לו בנו: "לאבי היה חשוב להיות נקי דעת ונקי כפיים". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |