|
בקיצור, עברת מהטלת ספק ברפואה משלימה/רפואת סבתא, להטלת ספק בכל רופא שהוא, קונוונציונלי או לא. זאת נטייה די מובחנת בעידן שלנו, כשלכל אחד מאיתנו יש גישה ישירה לאינטרנט ויכולת (או לפחות אשליה שיש לו יכולת) לשוטט ברשת ולהבין לבד מה מדעי יותר או פחות, מה מבוסס ומה מופרך. עם זה שאני מבין וגם מרגיש בעצמי את הנטייה הזאת, יש לי כמה בעיות איתה:
א. האשליה הזאת לעיתים רחוקה מהמציאות. כבר כמה וכמה פעמים נתקלתי בנושא, ששני העמודים הראשונים של גוגל היו רחוקים מלתת לו תשובות מוסמכות, והראו לי שעם כל הכבוד לאינטלקט שלי וליכולת הניתוח והגלישה שלי, הם בטלים בשישים מול בעל מקצוע עם נסיון רב שנים. ב. אין לי את כל הזמן הפנוי שבעולם לעשות מחקר במימון עצמי על כל שאלה ותהייה באשר לכאב אוזניים, גרון, שלשול או חום שלי או של משפחתי. ליתר דיוק - יש לי מעט מאד זמן פנוי. כל הרעיון בתשלום לבעלי מקצוע, וגם לרופאים1, זה שהם הקדישו עשרות אלפי שעות מחייהם2 כדי להתמקצע, לקרוא ולהחכים, לצבור נסיון וגם לעבור על החידושים האחרונים בתחומם. הטענה שכל זה לא גורם להם להיות יותר מוסמכים מאשר השכנה מהקומה למטה היא מטרידה בהרבה רמות3.
הענין האחרון הביא אותי לפני כמה שנים לתובנה שרופא איננו שונה ממוסכניק - הטובים יעשו עבודה נהדרת, אבל הגרועים יכולים להשאיר אותך בלי ברקסים בקסטל. הפתרון שלי הוא לנסות לברור את הטובים, אבל אז לסמוך עליהם בצורה די גורפת, מהסיבות שפירטתי לעיל.
1 הסכום שאני משלם למערכת הבריאות במיסים וביטוחים משלימים יכול להספיק למשכנתא קטנה, וזה לא משהו אישי. 2 אולי זה המקום להזכיר את התיזה שנפוצה לאחרונה, לפיה התמחות והתמקצעות בתחום מסוים דורשת כ-10,000 שעות של לימוד, תרגול והפנמה. 3 מצד אחד, היא מטרידה כי היא מערערת את האמון הבסיסי ברופאים וביכולתם לעזור. מצד שני היא מטרידה, כי היא מטילה אחריות עצומה על כל אחד מאיתנו, להחליט החלטות רפואיות - מפשוטות ועד הרות גורל - לבד, וזה נטל כבד למדי.
|
|