 |
|
 |
||
|
||||
 |
נראה לי שההחפצה המינית עלתה כמה וכמה מדרגות בעשורים האחרונים לשיפוטכם שני סרטונים לאותו שיר הראשון משנת 1987 והשני משנת 2008 . . . . בראשון אני רואה אישה יפה, שגילה ניכר בה, שרה ורוקדת בהנאה. היא לא מנסה לפתות אותי. חצי מהזמן היא בכלל לא מסתכלת למצלמה אלא שקועה בעצמה ובטרנס של השיר. היא מצליחה לשדר היטב שהיא נהנית בלי שההנאה שלה מינית. אם יש שמץ החפצה באימג'ים שמופיעים לאורך הסרטון- היחיד שהצלחתי להבחין בו בצפיה ביקורתית היה גופו השרירי של מוחמד עלי. בשני, בלי קשר לסרות הטעם הכללית, הזמרת מציגה רגליים חשופות, אגן מתנדנד ומחשוף נדיב. היא מדגמנת תנוחות פיתוי שונות, עם גב מתקער ועכוז מתרומם, ומחפיצה את עצמה רצוא ושוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"החפצה"?! סתם וולגריזציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, אוקיי. אתה רוצה אחד בטעם טוב? אני בפופ צרפתי היום אז קבל בפה פעור את אליזה בת ה 19. אני מתלבט אם יש כאן החפצה- מצד אחד- ברור. אנחנו שופטים אותה (לחיוב! לחיוב!) על פי ההופעה החיצונית בלבד, ובינוניות השיר איכשהו נמסה אל תוך הביצוע הויזואלי (כבר סגרת את הפה?) מצד שני- אולי לא? הרי היא רקדנית מקצועית והכוריאוגרפיה המחושבת (בדקתי סרטונים מתכניות טלויזיה אחרות- זה היה בדיוק אותו ריקוד) היא ההופעה שלה, אולי יותר מהזמרה אפילו, כי הריקוד הוא חי והזמרה פלייבק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי - וולגריזציה. אפשר לעשות פלייבק לריקוד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכלה לרקוד בשמלה מכובדת וזה היה יפה וחינני, רק בלי להתיז מיניות לכל עבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכלה לרקוד בלי לחשוף רגליים, בלי עקבים ובלי אודם וזה היה ככל הנראה פחות מעניין עבורי ודוק- בגילי1 אין שום דבר מיני בסרטון הזה. אני מזין את עיני בבחורה יפהפיה בת 19 רוקדת באופן שובה לב ואני נהנה אבל לא מפנטז על להשכיב אותה1[. זה לא כל כך נמצא בסקאלת התחושות מהסרטון הזה עבורי. לא נראה שהיא משדרת "דפוק אותי" כמו הבחורה מהסרטון הקודם. אולי בגלל זה קראתי לזה "בטעם טוב". _________ 1 אולי אם הייתי צעיר בעשרים שנה זה היה אחרת. אבל ככל שאני זוכר2 לפני עשרים שנה הייתי מתחרמן אם היית שם מגפי עקב על גויאבה. 2 בגילי1 הזכרון כבר לא משהו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תוהה, אם אין שום דבר מיני ברגליים החשופות, בעקבים ובאודם שלה, למה היה פחות מעניין עבורך, אם כל זה היה נמנע ממך? ואני מסכים שהיא לא משדרת "דפוק אותי" כמו השניה. אבל נראה שהיא לא מסתפקת בכך שיגדירו אותה כזמרת או רקדנית. היא חייבת שיגדירו אותה כזמרת ורקדנית סקסית. אז שתיהן מחפיצות את עצמן ברמות שונות לגמרי, אבל מחפיצות. היות וכך, ובהתחשב בוויכוחים בין הפמיניסטיות אם פורנו זה משחרר או מחפיץ ומנצל וכו', אולי שהפמיניסטיות תילחמנה האחת בשניה במקום לצאת למסעות צלב נגד הגברים. כשהן תגענה למסקנה אחידה, יהיה מקום לדון בנושא. בינתיים, כשגברים רואים כל הזמן נשים המחפיצות את עצמן בצורה גסה ותובענית, מה מקום יש לבוא אליהם בטרוניה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הריקוד וההופעה הם ההופעה. מי שהולך לראות מופע מחול מחו"ל האם מחול לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי, לעיסאם מחול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתעלם מהשאלה העיקרית. נניח שאנחנו שופטים אותה לפי הופעתה החיצונית בלבד, ונניח שכל תכליתו של הסרטון הזה הוא להציג מיניות. למה זאת החפצה מינית, אבל סרטון שכל תכליתו מוסיקה איננו החפצה מוסיקלית? הרי בשני המקרים הסרטון מציג לנו רק אספקט אחד של אדם להנאתינו, למה כשזה מין זאת החפצה אבל כשזאת מוסיקה אז לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
My point exactly.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא רק ההחפצה המינית, אלא כל מיני התנהגויות שבעבר נחשבו פסולים על בני כל המעמדות, כל עוד החשיבו עצמם לאנשים הגונים. אם בעבר גברים רבים נמנעו מניבולי פה, כיום יאשימו בצדקנות את זה שנגעל מניבולי פה של נשים. הרמה הכללית ירדה ולזה קוראים קידמה. נו שוין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא החפצה ולא נעליים. וכאילו שאמנות מינית וחושנית היא המצאה של "העשורים האחרונים", ר"ל. קוראים לי לוליטה ואסור לי...אמממ לשחק עם בנים ב-1960 מרלין מונרו פיתתה את איב מונטאן, הוא אבא'לה, My Heart Belongs To Daddy (עם ידידו טוני רנדל), , בסרט "בוא נתעלס" (או תרגום חריף יותר). אבל בעוד שמונרו גלשה על המוט הסטרפטיז ללא משא רק של בגדים, מרי מרטין שרה את השיר הזה של קול פורטר 20 שנה לפניה (ולמעשה עוד לפני זה) בסרט "לאהוב את השכנה". ושם, מרטין התפשטה ממעיל הפרווה, תוך שהיא ממוללת את המחממים מפרווה, ה"מאף" וד"ל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שלא מדובר על אמנות מינית וחושנית אלא על "הלבשה" מלאכותית של מיניות (מחושניות נראה לי שבכלל שכחו בעשורים האחרונים) על סיטואציות שאינן טבעיות לה- כמו השיר שקישרתי "אלה אלה" שמילותיו מספרות על התפעמותו של המשורר מהקסם בקולה של אלה פיצ'גרלד. סרטון אחד מתאים לרוח השיר והשני סתם מחפצן את הזמרת בלי קשר לכלום. כשמרילין שרה שיר פתייני, שמילותיו פתייניות והסיטואציה בסרט היא כזו, היא משחקת את התפקיד המתאים. זו אמנות ולא חיפצון. אפילו העכוזים המסתובבים בסרטוני מוזיקת הגנגסטא רפ של סנופ דוג, לדוגמא, הם במקום מבחינתי, כי הז'אנר מחפצן בכוונה תחילה. וגם זו אמנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזבו החפצות. אני בשוק מזה שהשיר הראשון, שאני מכיר שנים, הוא בכלל על אלה פיצ'ג'רלד. בחיים לא הייתי מנחש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני גם לא ידעתי את זה וגם לא ידעתי שזו אותה פרנס גל ששרה את "בובת שעווה, בובת קש" וזכתה בארוויזיון הראשון(?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם חשבתי לתרגם את השיר הזה (למה זה מעניין? המילים שלו מתוחכמות, והערמומיות שלהן יוצאת מעבר למילים עצמן וכוללת גם את הזמרת ואת ההופעה והשירה שלה). לא הלכתי עם זה רחוק, אבל הכותרת שהגיתי (ששומרת על שריד ממשחק המילים הכפול שבכותרת המקורית, וגם שומרת על המשקל) היא "בובה של שעווה עם קול". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכרונה לברכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שהבאת את פראנס גל כדוגמה לזמרת בלתי מוחפצת. ''בובת קש, בובת שעווה'' זכה לביקורת קשה, דווקא בשל הטענה שגינסבורג השתמש בו כדי להחפיץ את גל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(עכשיו אני רואה שחרימפפת אותי, אם כי לא ברור לי אם ראית גם את הביקורת על גינסבורג) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי. נו, משתנים הזמנים. ההופעה שלה באירוויזיון נראית לי תמימה לחלוטין. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |