בתשובה לאריק, 16/11/15 16:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ההחפצה נמצאת רק בכוונה ולא במעשה, כלומר ב"רשות היחיד של ההכרה"- ביני לבין עצמי. ~~~~~~~~~~~~ כשערסית מוסיפה 300 CC לכל דד ו\או מבקרת בחוף הים בבגד ים חושפני היא מחפיצה חלקים מגופה או את כולו ברשות הרבים. כשדיפלומטית מורחת אודם ושכבת מייקאפ על פניה היא מטפלת בצדדים החיצוניים, הנראים והחומריים שבהופעתה. כל התייפות התגנדרות ויצירת תשומת לב גופנית מערבים מינונים שונים של החפצה מכיוון שהם מסיטים את תשומת הלב מאיכויות אנושיות (לדוגמא). יש מקום לדון בכוונה האישית ומצב ההכרה כחלק מההשפעות המדידות (תועלות ונזקים) של החפצות אבל נראה לי די ברור שהחפצה חורגת מעולם הנפש ואפשר להצביע עליה בקלות. ההאשמות של הפמיניסטיות ברוב המקרים ריקות מהסיבות שתיארתי למעלה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. לא כל משיכת תשומת לב היא החפצנונית. מורחת האודם יכולה לומר- ראנה עד כמה אני מעודכנת אופנתית שמרחתי אודם בצבע פריחת התמר ושילבתי עם לק בדוגמת המעוינים! למרות התפקיד התובעני שלי אני מוצאת פנאי גם לעלעול במגזיני אופנה. ומאידך למה ללכת רחוק? כל מודעת פרסומת שמציגה לראווה את גופו של דוגמן או דוגמנית מחפיצה אותם, שהרי בהגדרה הדוגמן הוא כלי בשירות המוצר או השירות נשוא המודעה. מקצוע הדוגמנות עיסוקו המרכזי בהחפצה. אסייג ואומר שכאשר הדוגמן הוא גבר מפורסם הוא מוכר לא את מבנה גופו אלא תכונות אופי מסויימות שאנחנו מייחסים לו. אני לא חושב שנשים או גברים חפצים להחפיץ את ליאו מסי, למשל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומאיפה באה האופנה לפיה מורחים אודם ולק? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרישא של התגובה שלי | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא שאמרתי. לוקחים התנהגות אנושית נורמלית וטבעית (משיכה מינית לאנשים יפים), ועושים לה דה-לגיטימציה ע''י המצאת מלה חדשה (''החפצה''), בדיוק כפי שאורוול חזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |