 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמירה החשובה ביותר מעצרת ההתפלשות של אתמול, לא נאמרה מעל הבמה, כי אם בשוליה. היא אמירתו של שמעון פרס, כי לא יחשוך מאמץ ללכת בדרך השלום, ב"דרך רבין" עד נשימתו האחרונה. אין אמירה בהירה וטובה מזו, לציין בה את האובססיה האידיאולוגית, את ההחלטה העקשנית והנחרצת להיות אגוז קשה לפיצוח, ללכת עם הראש בקיר, עד הסוף. לא הימין זקוק להכרה של שמעון פרס. כי אם השמאל. האיש הזה, המחוייב ל"שלום" בבחינת "תיקון עולם" , הוא אשר הרס את השמאל הציוני. אלמלא היה "לוזר" היה הורס את המדינה. הוא ושותפיו, ייזכרו כאחד מאסונותיה. הראיה הפשוטה היא שהמנהיג הנוכחי של השמאל מבקש להדיח מעל התכנית המדינית את "האשליה". "בלי אשליה" הוא אומר. עלינו להניח שהוא עושה זאת בעקבות הביקורת, ועדיין רשאים אנו לשאול- באיזו אשליה מדובר. הייתה אשליה? הגורם המסית ביותר בחברה הישראלית אינו הטוקבקטים, אפילו לא הפוליטיקאים. הגורם המסית ביותר בחברה הישראלית היא התקשורת. התקשורת, שיכורת כוח כמחוללת דעת הקהל, היא הגורם המסית מספר אחת בחברה הישראלית. כאשר אחד העיתונים עושה כותרת על כמה טוקבקיסטים, אני מחפש את הביטוי. זה סוג של לעג לרש, עם ממד של ציניזם רע. את כוחה של התקשורת כולנו חווינו במערכת הבחירות האחרונה. זה היה קסום לראות איך בתום מסע ההסתה נגד נתניהו, האשימה התקשורת את נתניהו בתרמית. הוא האשם בהסתה של התקשורת, כי ידע שככל שהתקשורת תסית נגדו יותר, כך יהיה לו יותר טוב. אם זו לא פסיכופאתיה, אני לא יודע מה. התקשורת היא מפלצתית. אין לה אלוהים. היא משעבדת. צריך לתת לאזרח בחוק, את האפשרות להתנתק מן הערוצים המסחריים, ולא לדחוף לו אותם כמובן מאליו יחד עם "החבילה הבסיסית" . עצרת רבין, עצם קיומה היא מנגנון לא רק של קיבעון, של התפלשות, כי אם גם של הסתה. ואנו יודעים כולנו כלפי מי. ככל אשר נעשה מאמץ, והוא מבורך, לשוות לה אופי ממלכתי, הרי זוהי עצרת שעומדת כולה בסימן של קביעת אשמה נצחית. והיא אינה מופנית כלפי חגי עמיר. לכן יאמר ביל קלינטון "אלה שרצחו את רבין". אלה. those. כמו אלה "שרצחו את ישו" those. על כך, כמו הילדים הנוצרים, מתחנכים גם הילדים הישראלים. הם סופגים גם את המסקנות השקטות. חג רבין לא עומד בסימן, וספק אם יכול יהיה לעמוד בסימן של אחדות העם, כי אם דווקא בסימן של פילוג. הראיה הפשוטה היא שחג רבין נמרח למשך חודש שלם. יותר מחג גאולתנו. יותר מחג מתן תורתנו. יותר מחג עצמאותנו. שעה של גדולה הייתה ליצחק רבין, אותה יש להלל. אך לא כראש ממשלה ולא כמדינאי, כי אם כרמטכ"ל. היא השעה שבה התעקש לערוך ולהיערך לקראת הכוונות ההתקפיות של נאצר, חרף הדעה האחרת. זו הייתה השעה שבה חש את כובד משקל גורל האומה על כתפיו, ונשא בו. למרות ההתמוטטות. נשא בו. על שעה זו, קנה את עולמו בתולדות ישראל. והיתר הבאי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ככל הנראה הכנופיה מבשלת לנו את גנץ כמועמד לראשות ממשלה ובובה אמריקאית הבא.והוא שיקח את מסע ההרג ביהודים בא.ישראל לשלב הבא. היכונו לאכילת ראש כמה שהוא מוצלח מוסרי ויפה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עריצות התקשורת, היא כרסום יסודות הדמוקרטיה. מסעות ההסתה שמנהלת התקשורת אינם מזכירים, אלא הם עדות לימים אפלים. שלטון הממון של האוליגרכיה התקשורתית, משעבד את האזרחים, רומס את צלם האנוש של האדם, ומשחית אותנו כחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה ראיתי את רפי רשף מראיין את גנץ. מביך: מדוע אתה לא בפוליטיקה? אין לי חשק ויש טובים ממני. ואם הציבור יקרא לך לשוב לפוליטיקה? לא אשוב. ואם תראה שחייבים? אם אין ברירה אשקול זאת. נסער מהראיון שלמעשה הכריז על זהות מועמד השמאל להחזרת שטחים וראשות הממשלה (חלק מהדרך) הפצרתי באישתי לספר על התרשמותה מהרמטכ"ל ועוד לפני שענתה הערתי שהוא לא נראה אדם חכם. חכם לא נכנס לראיון עם רשף ומקבל אורגזמה בהפתעה. אלא אם כן, אלא אם כן מדובר באיש שכישורי המשחק שלו משתווים לדרעי ואפילו לביבי. כזכור התרעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יחד עם זאת אין מה לדאוג,הם כ''כ פרימיטיבים בשיטות שטיפת המח שלהם,וללא הבנת מציאות מינימלית- שאין שום סכנה אסטרטגית למדינה. זה אפילו קצת מצחיק לראות את חכמי חלם מזיעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נבוט בראש פרימיטיבי אבל די משכנע. שטיפת המוח מטרידה מאוד כי אינה מוגבלת להשפעה על הימין והמרכז אלא מנתקת לחלוטין את הגוש שנסחף הרחק מאדמת המולדת והמציאות בואך אבדון פינת ג'יהאדיזם. השמאל כבר לא מסוגל להבין או להבחין בכלום מלבד שנאה לביבי ולימין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב הפוך.הסבר: היהדות ובעיקר בעיקר ה"ישראליות" היא אוונגרד.היא מחייבת את השותפים להיות מצויינים,חכמים,רחבי השקפה,אמיצים,גיבורים,עם הבנת עומק של תהליכים,סולידרים ומחוייבים לכלל. הנרקומנים והשיכורים,הנהנתנים וילדי השמנת והמילקי לא מסוגלים ליישב את המתח הזה הזה בין "הדרישות" מהם כישראלים לבין עליבות הנפש הפחדנות והפרובינציליות העלובה שהם חיים בה. לכן מה שאתה מתאר אני רואה יותר כהפרדת מוץ מתבן יותר מאשר מאשר משהו מהותי לפרוייקט הציוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנאורים הפכו את לימודי השואה מהטחת אשמה לזיכרון נייטרלי של הקהילות ואת רצח רבין מזיכרונות המצביא (לשבור להם את הרגליים והידיים) לאשמת הימין. התקשורת שוברת שיאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדת, תכליתה לשעבד את האדם. מביאה היא אותו להכרה כי יצריו רעים. יש לו רצון, ואין הוא רשאי לנהוג כרצונו, אלא עליו ליכוף אותו בפני רצון שמחוצה לאדם, לרצון האלוהים, לציוויים. לכן המצוות הן עול. לכן הטוב, הוא ירא ה'. לכן הגיבור הוא הכובש את יצרו. בזה, ורק בזה, ניתנה תעודה לישראל להיות אור לגויים. בזה ניתן לו אידיאל להיות ממלכת כהנים. אומה שלמה, אשר ללא סיבה נראית לעין, ללא כפייה מפני זרים, מקבלת על עצמה עול. משום מה. "אור לגויים" "עם סגולה" לא מציין כל יתרון או עדיפות לאדם. רק בדבר אחד יכול היהודי להיות "טוב" מן האחר. בהכרה שהוא עצמו כאדם- הינו רע. וכי הוא מקבל על עצמו להתמודד עם הרוע הזה הפנימי. מהו הדבר שמכונן את העם היהודי? מה הדבר שגם מחזיק את קיומו של העם היהודי לאורך הדורות? זהו הדבר. את הטריטוריה, לא נתן לנו אלוהים, נתנה לנו ההיסטוריה. הארץ המובטחת, היא מן הפרת ועד החידקל. צאצאיו של אברהם, ובכן, הרי הם יצחק, וגם ישמעאל. את זכותנו על הארץ, מסביר בן גוריון לא בהבטחה האלוהית, כי אם בהיסטוריה. אין עם אחר שיש לו היסטוריה בארץ הזו. יחידים שהם אינם קולוניאליסטים בארץ הזו, יחידים שיש להם זיקה היסטורית לארץ הזו- כעם, הם היהודים. גם זאת נתנה ההיסטוריה. מעולם לא הייתה החטיבה הטריטוריאלית המצרית, הקרויה ארץ כנען, שלימים אימצוה הישראלים כחטיבה שלמה וככובשי הארץ, מעולם לא הייתה הארץ הזו מיושבת ביהודים בלבד. מעולם לא היה אידיאל דתי כזה. אני לא מכיר אידיאל יהדותי של הומוגניות טריטוריאלית. ממלכת כהנים, כאידיאל דתי, הוא אידיאל של הומוגניות כעין מוסרית. זאת וגם. האידיאל הדתי מצווה על הסובלנות כלפי הגר. כלפי יושבי הארץ שאינם יהודים. זאת וגם. תקופות השגשוג של מלכויות ישראל, דווקא כאשר ידעו המלכויות לנהוג בשיתוף פעולה עם נכרים. שרי הצבא של דוד, אנשי אמונו, סופריו, שבטים כנעניים, פעלו יחד עם ישראל. עם לבדד ישכון- את זה אמר בלעם, ובלעם היה רשע. זה לא אידיאל לאומי, ולא אידיאל יהודי. אין "טוהר דם" יהודי. אימהות המלכים, הן נשות המלכים הנוכריות. מרות ועד איזבל. רובן נכריות. בת שבע- חתית הייתה. בית המקדש הוא סמל לתקומת ישראל. ותקומת ישראל כבר באה. לוחות הברית הן פריט ארכיאולוגי. לוח חרס. תוכנם מצוי בספרי התפילה, וצריכים להיות מצויים בלבבות. מבין מקומות התפילה, זכו היהודים במקום הטוב יותר. ניתן להם קיר, לא כשריד של בניין קדוש, אלא כסמל של עמידה כנגד הפרגוד. מה מעבר לפרגוד הנישא, זאת היהודי אינו יודע. ואליו הוא מתפלל. את הכניסה להר הבית, צריך לאסור לא מפני הערבים, כי אם מפני היהודים. מפני מטורפים חובשי כיפה, אשר נשכח מליבם כי את עבודת השם מקיימים בענווה ובכניעה. גם אני חושב שחלה הקצנה בימין. שלומי אמוני ישראל, שאינם חשים עוד ביטחון במושג "ישראלי" ומסתופפים תחת זהותם כיהודים. אבל שם הם מוצאים רבנים אשר מטיפים לאלימות. אשר מטיפים ללאומנות. התארגנויות טרור, גופשטנים וכהניסטים חובשי כיפות חומות , מנהיגים פוליטיים שמדברים בדימויים פשיסטיים. רעיונות מדיניים חזיריים המבקשים להפשיט את הפלסטינים מעורם. וכולם מדברים בשם היהדות. האם אפשר להיות יהודי ומתון? השלום כציפייה משיחית חילונית, או כאידיאל מדיני- קרס. נמתין לשמאל הפנאט, האינפנטיל, הסתום עד שיואיל לפתוח את השכל ולהבין שאנחנו לא נגדו. על מקומו של אידיאל השלום- יבוא אידיאל הסובלנות. לא לאלימות. כן לסובלנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כמה דברים לא מדויקים בהודעה שלך. 1. נכון שצאצאיו של אברהם הם יצחק וישמעאל. אבל לא רק הם. התנ"ך מונה עוד ילדים רבים שנולדו לו, ובכל זאת אברהם הוריש את כל אשר לו ליצחק. 2. ודאי שיש אידיאל דתי שהארץ תהיה מיושבת ביהודים בלבד. זה מופיע בכמה וכמה ציוויים בתורת משה האומרים חד משמעית לגרש את כל הזרים ועובדי העבודה זרה מן הארץ. גרים הם מצטרפי קבע שקיבלו את הדת היהודית, או תושבי עראי שפרשו מעבודה זרה. 3. שרי הצבא של דוד היו מבני ישראל, וכך גם רוב פקידיו ואנשי אמונו. 4. עם לבדד ישכון אמר בלעם, אבל התנ"ך מייחס לו את זה כנבואה. כלומר - לא דבר שבדה מעצמו - ברשעותו, אלא ברכה ושבח נבואי לעם ישראל. שאם תייחס את הנאמר לרשעותו של בלעם, כך גם ציטוטים כמו "מה טובו אהליך יעקב" או "עם כלביא יקום". מן הסתם תצרף לרשעותו של בלעם את הציטוט הבא: "לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה". אוי געוואלד! 5. אמהות/נשות המלכים, ברובן לא היו נכריות ולא נשארו בגיותן. איזבל היתה חריגה, והתנ"ך מוקיע אותה כמרשעת ופושעת. רות היתה גיורת שקיבלה על עצמה את אלוהי העברים ואת מצוותיו, ובת שבע לא היתה חיתית. היא היתה בת ישראל שאביה נתנה לחיתי, ועל כן יש המערערים על הנישואין האלה. 6. ודאי שיש "טוהר דם" יהודי. לא פתחת את ספרי עזרא ונחמיה? לא קראת בתורת משה "לא תתחתן בם"? 7. לוחות הברית אינם עשויים חרס, אלא אבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הפירושים האלו שמערערים על קדושת הנישואין של בת שבע לאוריה ומזכים בכך את דוד, בקטע הזה שלו, מעולם לא הבנתי איך הם זוכים למעמד של מעבר לקושיא סתומה. הרי האשמה שלו בנקודה הזו כל כך חיונית לעלילה עד שהקדישו לה נבואה אישית, והשתלשלות שלמה של מרד בפנים בית דויד בחיר האל שנובע ממנה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |