 |
|
 |
||
|
||||
 |
גלעד היקר, קודם כל, כמדומני שאנו עומדים להתראות בזמן הקרוב, ואז אספיק עוד להחליף אתך מילים רבות ולהגיד לך את דעתי על הצעד שנקטת בפירוט רב יותר. בינתיים, אני מעוניין להציע לך מספר נקודות למחשבה, שבעוד שנה של שהייה באירופה אולי תסכים איתן יותר, ואולי גם לא. עלי לציין כי היום לפני שנה וחצי פרסמתי אני את מאמרי 'רשמי טיולו של פליט מלחמה בגרמניה' שנכתב כחצי שנה לפני מעברי לגרמניה. דיון 338 באותו מאמר התייחסתי לסוגיות בעייתיות בקשר בין מדינת ישראל לבין אזרח כמוך או כמוני (לצורך העניין) שיש לו ציפיות מסויימות ממדינתו ומהחברה בה הוא חי (חברתיות, מוסריות, תרבותיות וכן הלאה). אתה שקראת את המאמר בוודאי זוכר שבסיומו ציינתי כי איני יכול לפטור את המדינה בקלות בלתי נסבלת כפי שרציתי אולי לעשות לפני שעזבתי אותה. במאמר שפרסמת בימים אלו באייל אמרת דברים גדולים. אמרת דברים כואבים שאני בטוח שמעיקים על לבם של רבים מקוראי האייל כפי שגם השתקף בתגובות. גם אני כתבתי דברים ברוח זאת, ושבתי והתחרטתי, והחלטתי שלא לפרסמם, ואני מצדיע לך שכתבת ופרסמת את הדברים האלה (קצת מגוחך להציע מחווה צבאית כזו למאמר שכזה, אבל בתור סמ"ר במילואים אעשה זאת בכל זאת, לפחות לשונית) ואכן בניגוד למה שאמר מי מהקוראים, טוב שפרסמת את הדברים. פרסום הדברים מעניק למעשה שלך משמעות והשפעה שהייתה נעדרת ממנו במקרה בו היית עוזב ללא להגיד מילה. ועם זאת עלי להגיד לך, כי אם אתה מחפש מוסר, אתה מגיע למקום הלא נכון. מהר מאוד תגלה באירופה כי 'המוסר' שמנופפים בו פה המנהיגים וההמונים הוא שם נרדף לעיוורון, אנטישמיות, אנטיציונות, צביעות והיתממות. אתה מרגיש כי קיומך במדינת ישראל הוא לא מוסרי, ואילו אני חש כי קיומי פה אינו מוסרי. אתה אינך מסוגל לתמוך בעצם קיומך ביישות הציונית, ואילו אני איני מסוגל לתמוך בעצם קיומי ביישויות אנטי-ציוניות. אני לא רוצה לכבול אותך כפי שניסו לכבול אותי אחרים לפני. איני רוצה להגיד לך ולנסות לקבוע בשבילך: 'אתה ישראלי!', 'אתה יהודי!' או 'אתה שייך כאן!' (במקרה הזה 'שם'). כל אלו הן תחושות סובייקטיביות שלי. לי יש הרגשה סובייקטיבית שמדינת ישראל, למרות השגיאות הקשות שביצעה, היא עדיין ביתו של העם היהודי. לי יש הרגשה שזו מדינה שנטפלים אליה אוייבים לאין ספור, ושהעוולות שהיא מבצעת הן עדיין כאין וכאפס לעומת העוולות שספגה ושהיא סופגת מדי יום בזירה הפנימית והבינלאומית. לי יש הרגשה סובייקטיבית שאני יהודי וישראלי ושיש לי מחוייבות עמוקה ואישית לעם הזה מעבר לכל קבוצה אנושית אחרת. בוודאי שאין לי שום זכות להטיף לך מוסר (וגם אין לזה כל קשר למוסר). אני עצמי חי כיום באירופה וגם אין לי שום כוונה לחזור בעתיד הקרוב בארץ. כמובן, שכל אדם בר דעת (אבל גם מטומטם) המביט במצבה של מדינת ישראל חייב להגיע למסקנה שהיא במלכוד פנימי וחולה במחלה קשה ואולי סופנית. כל אדם כזה גם יגיע למסקנה שהמאבק הוא כמעט חסר סיכוי. אבל זוהי מדינת ישראל. ואם אתה מעוניין לעזוב אותך כי אינך מוכן להקריב את נוחותך ושאיפותייך למענה, זוהי זכותך. ואם אתה חש ששהותך באירופה תהיה מוסרית יותר, עלי לומר כי גם אני חשתי פעם כך. ועלי גם לומר כי מעודי, ברגעים הקשים ביותר של מדינתנו, לא חשתי קבס מוסרי כפי שאני חש באירופה כיום. ואם אין כיום באירופה מחסומים פרילי, מילקי או דני, זה רק עניין של המקרה הגיאופוליטי וההיסטורי. אתה יכול לחפש את המוסר שלך, אבל המוסר הבינלאומי, הרעיון שיש בעולם מדינות מוסריות הוא בעיני בדיחה גרועה ועצובה. לצערי אני לומד שהמוסר האירופאי לדוגמה, הוא הטלאה של דוגמות פילוסופיות מגוחכות ומיושנות המשובלים עם אינטרסים פוליטיים קרים ומחושבים, דעות קדומות, עיוורון וסתם בורות. הרעיון שאירופה למדה משנות השלושים הוא בעיני תשובה שגויה לשאלה שלצערי היום יש מקום להעמידה. ובכל זאת, אני מקבל אותך בשמחה לקהילתנו האירופית שבה לא ניתן בקרוב לקנות מוצרים ארצישראלים ללא תשלום מיסוי מיוחד מתוך תמיכה לבבית בהחלשתה של ישראל והבאתם של היהודים לברכיהם. בברכה, עידו הרטוגזון |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |