|
המציאות הקולוניאלית, עליה נכתבו ספרים ומאמרים רבים, נוצרה במדינות בהם היו אוצרות טבע גדולים בדרך כלל, כמו דרום אפריקה. אין היא, אלא סיפור ההשתלטות של מיעוט לבן על משאבים, ודיכוי בני הארץ. במקומות אחרים היה מדובר במציאות אגררית של חוות גדולות והשתלטות על שטחים וכוח אדם עבדותי. בישראל לא מתקימים תנאים אלה. המשאב העיקרי הוא המוח האנושי ותעשייה עתירת מידע. תושבי הארץ הערבים, בניגוד למציאות הקולוניאלית, זקוקים למשאבנו ותוצרינו עתירי הידע יותר מאשר אנו זקוקים למשאביהם.
אלא מאי? כבר אמרנו שהתעמולה הערבית משומנת בכסף רב, חלקו ממדינות המפרץ העשירות. תועמלנים שכירים בשרות התעמולה הערבית פשוט העתיקו קטעים שלמים בשינויים מזעריים מספרות אנטי קולוניאליסטית זאת, או מספרות המתארת את החונטות האגרריות של דרום אמריקה (משם לקוחים מושגי ה"פאשיזם" למשל). זאת תוך נסיון מינימאלי לעשות עבודה עצמאית, ולשלב דברים המתאימים לתנאי ישראל.
לכן, הישראלי הלום נוכח ההמשגה המגובשת, ואינו יודע מניין היא נפלה עליו.
כמובן שחלקים מהאליטות החדשות ונובו רישים שצצו כאן לאחר קום המדינה (בהשוואה לאליטות וותיקות יותר) בעלי הרגלים חטפניים, מפנימים בחלקם תעמולה זאת. תכופות הדבר נעשה עקב חטפנותם הם מישראלים/יהודים אחרים, וותיקים יותר ובעלי תרבות עמוקה יותר. כך, בני מעין-אליטות חטפניות אלה עשויים לנקוט ברטוריקה של מוסרנות יד-שנייה, תוך עידוד תעמולת הכזב, על מנת לתת לעצמם לגיטימציית יתר, תכופות למגמות של שוד וחמסנות שהשתיקה יפה להם.
|
|