בתשובה למיץ פטל, 21/04/02 9:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
...אבל משני כיוונים הפוכים. אני לא רואה שום דרך לשכנע אותך שמדינת ישראל עושה ככל יכולתה לרמוס את זכויותיהם של כל מי שאינו יהודי ומתעקש לחיות בין גבולותיה. כל מקרה שאביא הוא "מקרה פרטי ולא מגמה" (וממש לא בא לי לחשוף את המקרה הפרטי שלי). אני לא רואה שום דרך לשכנע אותך שהפעלה סלקטיבית של חוקים מתוך ספר חוקים המנוסח בצורה שמאפשרת הפללת כל אדם היא עניין שיאה למדינת משטרה. אין לי מחקרים בעניין – זו *באמת* רק התרשמות אישית שלי. ושלך. אני לא רואה שום דרך לשכנע אותך שהעובדה שלא פרצה אינטיפדה עד כה, על אף התנהגות ישראל כלפי ערבייה היא הצלחה כבירה של השב"כ. ההיגיון הבריא שלי אומר שלאור ההיסטוריה, אין שום סיבה שאנשים יסכימו לחיות כאזרחים סוג ד' בתוך מדינה שעושה את עצמה דמוקרטית. אבל אתה, הרי, לא רואה אותם כאזרחים סוג ד'. impasse. אני לא רואה דרך לשכנע אותך שמדינת ישראל שמה לה למטרה להגביר ככל האפשר את האנטגוניזם בין שתי האוכלוסיות, כדי שיהיה לה תירוץ צדקני לגרש את מי שנותר בה. המדובר בדיעות שנגזרות מתוך מי שאני ומה שחוויתי ועברתי שם – ומתוך מה שקראתי שם וגם אחרי שיצאתי משם. אתה מאמין, מתוך כל חוויות חייך וכל המידע שצברת, שהמצב שונה. מה אומר ומה אדבר: אין לנו מה להתווכח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דרך לשכנע אותי שמדינת ישראל עושה ככל יכולתה לרמוס את זכויותיהם של כל מי שאינו יהודי ומעתקש לחיות בין גבולותיה: להצביע על מגמות (למשל בעזרת נתונים סטטיסטיים: מס' אנשים שנשללה מהם זכות-ההצבעה לפי קב' אוכלוסיה. איך תשכנעי שהמדינה עשתה "ככל יכולתה"? נסי ואני אראה אם אני חושב שהיא יכולה יותר). העניין הבא ("מדינת משטרה") - את יכולה לראות אותי כמשוכנע-מראש בכך. במקרה שלי לא מדובר ב"התרשמות אישית" אלא בנתונים קשים של אחוזי-הצבעה. לא דברים שניתן להפוך ל"he said, she said". ההגיון הבריא שלי אומר שבכנסת היו צריכים להיות כ-20% ח"כים ממפלגות ערביות, אלא אם המפלגות האחרות בעצם דואגות יותר טוב לאינטרסים של האזרחים הערבים (כי הן לא תלויות לקיומן בכך שהם ישארו עם ההרגשה שהם סוג ד', מה שבד"כ אכן דורש שהם יהיו בפועל סוג ג' ומטה. השווי עם ש"ס). דרך לשכנע אותי שמדינת ישראל (אולי עדיף לדבר על "ממשלת ישראל" או על פוליטיקאים מסוימים?) שמה לה למטרה להגביר ככל האפשר את האנטגוניזם בין שתי האוכלוסיות, כדי שיהיה לה תירוץ צדקני לגרש את מי שנותר בה (את מי?!)... אכן, בעיה. עד שימציאו את המכשיר הזה שמחברים למח ורואים מה קורה בתוכו, אני מציע לזנוח את הנסיון להסיק לגבי מטרות, ולהתמקד בהצבעה על מעשים ומה שנראה כתוצאותיהם. נכון, אי אפשר (או אולי אפשר, אבל אין לי עניין) לקיים דיון על אמונות. מה שאפשר זה לנפות את המציאות מתוך האמונות-לגבי-המציאות, כדי שיהיה ברור שמשפט כמו "הזכות להתאגדות עומדת רק עבור יהודים" או "העולם נברא ב-9 ימים" לא מייצג מציאות אלא אמונה, בעוד משפט כמו "מנהיגי הציבור הערבי קראו להחרים את הבחירות, ו[לכן] אחוזי-ההצבעה במגזר הערבי היו נמוכים" מייצג מציאות [ומנסה להסביר אותה מבלי להזדקק למכשיר הזה שמתחבר למח] (אם מרשים גורביץיזם, אפשר לדבר על המבנה החמולתי ועל תפקידו במציאות הזו, אבל אני מסתייג מאד מדברים כאלה). ההבהרה הזו נדרשת כיוון שהדפוס שהצבעתי עליו לא מסייג משפטים אמוניים ככאלה (למשל ע"י שימוש ב"אני מאמינה ש" או "יש לי הרגשה ש" או "יש לי התרשמות לא-מבוססת ש"), למרות שזה נחשף בבדיקה שטחית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |