|
עדיין לא רלוונטי כי למרות שהאנטישמיות חיה ובועטת: א. הסכסוך איננו דתי בלבד. בנוסף להיבט הדתי יש לו גוונים אתנים טריטוריאליים ותרבותיים ומורשת קרבות וותיקה. ב. כל מעשי השלום דומים זה לזה אך לכל סכסוך פערים וצער משלו.
הסכסוך הדתי הערבי יהודי ייחודי במטעניו:
ב.1. הסדרי נדל"ן לא רלוונטיים. אנחנו מקלידים מאדמת וואקף. הפוסק המוסלמי קבע שאין למכור, לסחור להעביר לוותר או לשנות את ייעודה. יש איסורים ואם זכרוני אינו מטעה אותו גם פרשנות לגבי סוגי העונשים הראויים למי שעלול לבצע עוול שכזה.
ב.2 הגאוותנות. במשך תקופה ממושכת שהשפעותיה חלחלו לתרבות ולמסורת הערבים מוסלמים נהגו ביהודי כנחות וחסר ערך כאדם -ומעולם לא חיו במעמד זהה לזה ע"י יהודים. השאהדה באסלאם לא נוגעת לאל בלבד, אלא לנביא וכל מאמיניה. הוא מספר אחת ולכן גם אנחנו. עצם המחשבה שד'ימי ישלוט או יהיה שווה ערך למאמיני הנביא מהווה כפירה דתית וקצר תרבותי.
ב.3 החטא הקדמון. האנטישמיות המוסלמית שונה מהעוינות לנצרות. את דרכם הדתית של מאמיני ישו האסלם מקבל כפשרה הכרחית לנוכח מעשי היהודים. פשרה שהיתה אמורה להיות זמנית עד לבואו של מוחמד. לפי מוחמד היהודים סילפו את הכתובים הקדושים כדי שלשאר העמים לא תהייה דרך להתקשר עם האמת האלוהית. הפשע של אותם רבנים הוא הבסיס להיווצרותו של הקוראן שירד משמים למען האנושות. לולא הסילוף היהודי לא היתה נצרות ולא אסלאם. כדי לחדד את המשמעות, מניעת הדרך לאלוהים משולה בעיני שלושת הדתות למעשה שטן. אין מחילה למעשה הזה.
ב.4 העלבון הדתי. מוחמד לא ידע בדיוק מה לעשות עם ההכתבות של גבריאל ובצר לו נאלץ לפנות ליהודים כדי שיעזרו לו לפרש את המסרים וללמדו תורה. הרבנים הראשיים דחו אותו וכנראה שלא בנימוס ואותה דחיה גורלית הובילה את מוחמד: 1. להעלב עד עמקי נשמתו. 2. ללמוד תורה ממקורות מפוקפקים ובכך לעשות מהקוראן סלט שלתוכו ערבב פולקלור תושב"ע תוך כדי שינוי דמויות מקראיות והוספת דרמה פלסטינית אורגינלית. 3. להוכיח במצוות שאמונת האסלאם מחייבת יותר מהיהודית. 4. לרצוח אלפי יהודים בשם האמת הדתית. 5. להתחרט ולהלל את זכויתיהם, ידיעותיהם וכשרונם. 6. לרצוח עוד יהודים. העלבון שספג מוחמד מספק הסבר לחוקי הד'ימי, לשהאדה, להכרזה על ארץ ישראל כאדמת ווקף, להכרזה על הר הבית כמקום קדוש לאסלאם, למאבקי הכוחות הפנים מוסלמים, למאבק בשיעים ומקומה של החרב נוטפת הדם באסלאם. החרב היא הוכחת עליונות עבור מי שלא חשב שאני ראוי. מי שנעלב לא מוותר.
ב.5. הסיפור המוסלמי. לערבים מוסלמים יש מספר פוסקים בולטים אבל אין אחד שמקובל על כולם או כזה שלא מעורב בפוליטיקה או מקורב לשליט או חמולה מסויימת. הדבר מבטיח שכל הסכם שזכה לאישור מצד פוסק מסויים ייתפס כהמלצה בלתי מחייבת מצד מחנות אחרים. אין איש רוח מוסלמי שמקובל על כל הערבים ביהודה ושומרון שיוכל להבטיח הסכם פיוס עם יהודים.
כאמור, ההשוואה לבוסניה לא רלוונטית כי השוני גדול ומתפרש מעבר להיבט הדתי לתחומים אחרים. לעניות דלתעי אין לנו שום סיכוי לחיות עם מוסלמים ג'יהאדיסטים בשלום או בהסדר יציב ללא אלימות ועוינות. ראוי לציין בהקשר זה את ההגדרה הטובה של הנסיך הירוק לתואר ג'יהאדיסט,- מוסלמי אדוק.
|
|