בתשובה למיכאל שרון, 19/04/02 23:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תציע את עצמך ככותב ל"תיקים באפילה"- אולי הם ישחזרו משהו מההצלחה שלהם בעבר. אני מצוי בחוגי שמאל ראדיקליים למדי בעיני רבים, ואני פוגש שם את האנשים הכי יפים ומוסריים שיש במדינה הזאת. בטח לא כאלה שיש להם איזה עניין עם פשע מאורגן. אתה פשוט חי בסרט, אולי תנסה כדורים? הפסקא הראשונה דווקא מעניינת, לפני שגלשת לתיאוריות קונספירציה מגוחכות... כמה מילים יפות! רק עניין אחד קטן- מצפון. מכיר? שטוף או לא שטוף, ערכיו המוסריים נעלים על שלך כיוון שהוא לא מוכן לתמוך בשום צורה של עשיית עוול לאדם אחר. הוא לא רואה את עצמו נעלה, חכם יותר, או ראוי יותר מאדם אחר. הוא יודע זאת כי הוא לא שוכח לרגע שגם הוא, לפני ואחרי הכל, בן אדם. אתה הוא הכותב המוכשר שאיבד מעט קשר עם המציאות ועם האנושיות. אתה מציג את הדברים על רקע מזבחי האידיאולוגיות ומאזני הכוחות הגדולים, בזמן שאתה שוכח רק דבר אחד קטן, המטרה שלנו כאן: האדם. גלעד לא מוכן לקבל יחס נורא לאדם באשר הוא אדם, ואני מקווה שלא תבקש שאוכיח לך שיש כאן אנשים שסובלים. מבחינתך זה בטח "בלתי נמנע". שמור לעצמך כמה מילים יפות ונסה לדבר אל עצמך מעט. שאל את עצמך מהו יחסך לאדם. כמה צער אתה חש על מוות של אנשים. שאל את עצמך מהם הדברים שלדעתך צריכים להיות לכל אדם, בלי קשר למוצאו, בכדי שיוכל להתקיים בכבוד. שאל את עצמך זאת שוב. ושוב. שאל את עצמך האם מעשיך ומחשבותיך מכוונים לשם, או שמא אתה מכוון אל איזו ישות עלומה ונעלה הנקראת מדינת ישראל. שאל את עצמך- האם אני פאשיסט? באהבה, נתנאל |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כבודו מוכן להסביר לי איך: "ערכיו המוסריים נעלים על שלך" מתיישב עם "הוא לא רואה את עצמו נעלה, חכם יותר, או ראוי יותר מאדם אחר" במשפט הבא. (הפירוש שלי: הפוזה הפוסט מודרנית של אי העדפת תרבות אחת על אחרת קורסת שוב לתןך עצמה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ערכיו של ג.ד. נעלים על אלה של מ.ש. אך הוא (ג.ד.) אינו רואה את עצמו כנעלה יותר. עצם העובדה שהמוסר שלו נעלה יותר אינה מחייבת אותו לראות את עצמו ככזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומבקש להוסיף: כמוך, גם אני (במגבלות מה שאני יודע על פוסט-מודרניזם) לא תומך בפוזה הפוסט-מודרניסטית. גם אני מתנגד לטשטוש הערכים שהפוסט-מודרניזם מקדם, בכך שהוא אינו מבחין בין טוב לפחות טוב, בשל רלטוויזם הגוזר על עצמו ריחוק מערכיות ומשיפוט. אני חושב שגישה כזאת מעקרת חשיבה ביקורתית, והופכת את האדם למבולבל מהשפע שממנו אי אפשר לברור כי הכל לגיטימי ושווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם יכול לסבור שהוא חכם יותר מאדם אחר. אני לא בטוח שזה קשור להומאניות. מה שחשוב זה כמובן שהוא לא יחשוב שבשל חוכמתו יש לו זכויות יתר, על חשבון האחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי באמפטייה את דבריך הקשים משהו. חשבתי לאמר לך שהדרך בין נרקיסיזם של יחוס עצמי של מוסר נעלה ובין היסגרות הרמטית - קצרה ביותר, ועשוייה לדרדר לגהינום אליו מוליכות תכופות כוונות טובות. ואשר לכוונות -אין זה מספיק, שכן קיימת מחוץ להן ולך גם המציאות, שאתה, באקסטזת היופי העצמי עשוי להתעלם ממנה. יחוס מיעוט השיקול הערכי מתעלם לחלוטין ממאבקי הערכי והדברים שהבאתי למטה ("דו חזיתיות"), והינו במידת מה הופכי-מציאות. אכן, עלינו לזקק ולמשות גרעינים של הנעלה שבאדם היכן שהם מצויים. קריסת נכונותך להכיר בדברי לתוככי ההרמטיות (כפי שציין בדין דנידין) מצוייה אולי בסתירה המובנית בין התרפקותך על היפה שבאדם, ובין ראייתו כיצור עלוב בסיסית, כשכל נסיון פנייה למרומם שבנו זוכה אוטומטית על ידך שלא כראוי לכינוי גנאי (פוטוריזם?). איך תוכל לנוע בין שני מרכזי גרוויטציה מנוגדי כוון? האם תוצאת הקונפליקט הזה אינו שיתוק וקריסה נרקיסיסטית ורגרסיבית למעין שיח פנימי ההולך ונעשה מרוקן מתוכן, אבסטרקטי יותר ויותר, ומתנתק מהציאות הסביבתית? בניתוק זה כוונתי לכך שהיא נעשית יותר ויותר כפופה לאקטים פרשניים אוטיסטים המתעלמים מקווים חשובים של המציאות. וכך, על מנת לשמר חיות מסויימת של תוכן ההופך יותר ויותר לריק ומעורטל, אתה נזקק יותר ויותר למנטרות חוזרות ונשנות, בדומה לנסיון לאחוז בקשב את הביטוי חסר המשמעות "אוהם", חרף החזרות עליו המרוקנות אותו ממשות פיזית כלשהי. שלך, מיכאל |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מצאתי סימן לנרקיסיזם, אם כי אולי לא דייקתי באחד המשפטים שכתבתי, מה שאולי הביא אותך למסקנה דלהלן. פגשתי בחוגי השמאל הראדיקלי אנשים מצויינים ומוסריים. פגשתי אנשים כאלה גם במקומות אחרים. לא כל כך הבנתי על איזו היסגרות אתה מדבר. אני משתדל לשמור על פתיחות ולהקשיב לכל הדעות והטיעונים. אם אתה טוען שהעובדה שאינני משתכנע מטיעוני הימין הופכת אותי לסגור ואטום הרי שאין לי דרך להוכיח לך אחרת. מן הסתם לא תבחר לפרגן לי, שלמרות הדעות שלי אני עדיין בוחן כל עניין לגופו, ללא קשר למה "שמצופה" ממני כמייצג עמדה כזאת או אחרת לומר. אני משתדל לשלב בין המחשבה התיאורטית-האוטופית שלי ובין המציאות. אני מודע לפשרות שהמציאות כופה על אנשים עם שאיפות כשלי. בדר"כ בתגובותי אני נצמד ככל יכולתי לעובדות ולמציאות. ההיצמדות לכך שאני "מנותק" מתייחסת לתגובה הקודמת שלי כמייצגת את כל מחשבותי, ולא כך היא. אשמח להרחיב בהזדמנות על הסיכוי לשלב בין הערכים אותם אני מזכיר ובין המציאות. אל תשכח שמי שמשנה את המציאות הם קודם כל בני האדם, ולכן הכל אפשרי. כאשר משתנות התודעות (בתהליך יומיומי ורצוף בעקבות האירועים) יש סיכוי גדול יותר לשנות גם את המציאות ולשם יש לדעתי לשאוף. לדנידין עניתי כבר ואתה מוזמן לקרוא את התשובה. אני לא רואה צורך לחזור עליה. (עיין גם בתשובתו של השור). סלח לי שאת דבריך על "מרכזי גרוויטציה מנוגדי כיוון" אינני מבין. אשמח אם תבהיר את הסתירה שבדברי. באשר לניתוק מהמציאות ולאבסטרקטיות כבר עניתי ואענה שוב: אני ניגש לשטוח טיעונים קודם כל על בסיס לימוד של המציאות בשטח. לעיתים אני מרשה לעצמי להיות מופשט מעט יותר, לעסוק ביסודות שמהן הכל נובע. על אילו מנטרות אני חוזר שוב ושוב? שלך (כמובן), נתנאל |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |