 |
אני לא יודע מה רצית לומר, ואני גם לא בטוח שיש בידיך ללמדני על מדיניות, או על "תמיכה בינ"ל. אני לא זקפתי את אשמת הטרור על מישהו, כשם שמעולם לא זקפתי דמם של 1500 הרוגי האינתיפאדה השניה על פרס או על ברק. לא על קרבנות הטרור ביקורת אוסלו, כי אם על המדיניות, על דרך ניהולה, על הנחות היסוד שלה. על המדיניות בפני עצמה.
כשיש דם ברחובות, כולם יודעים לומר מה צריך לעשות. אם מסוגל השמאל להגן או לנמק את אוסלו, או את ה"שלום האזורי" אם הוא חושב שהתכניות שלו טובות, שהקונספציה שלו טובה, יתכבד ויעשה זאת לא על דמם של נפגעי גל הטרור הנוכחי. בוודאי לא יקשה עליו הדבר. אבל אם אין לשמאל אמירה, כי החליף את החזון הציוני בחזון המזרח התיכון החדש, או "חזון שתי המדינות" ונשאר בלי אמירה, נשאר עם "חזון" נפסד, אז יאמר- זניתי, ובאין לי אוסלו אין לי דבר. כי ללא חשבון נפש כזה, יישאר השמאל הקרוי השמאל הציוני, או השמאל המתון, לא רק חסר אמירה, אלא גם חסר זהות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש