 |
לפי הצילומים שפורסמו, ראו בעיקר את הילדים בורחים פנימה לביה"ס, את המפגע רץ במהירות ליד השער ואת המאבטח, במרחק של 2 מטר לערך מהמפגע, לא מוציא אפילו את האקדח בחגורתו אלא קורא משהו לכיוון הילדים. הוא כנראה קרא לשוטרים שהשתלטו עליו. כמו כל המחבלים היהודים, התקשורת מיהרה להסביר שהוא לוקה בנפשו.
לגבי השפה העיתונאית, מדובר ביצירת מציאות. למשל, אפרת וייס, כתבת השטחים של רשת ב' מקפידה על כמה דברים: כאשר נעצרים חוליגנים יהודים או החשודים בהתארגנות לפגיעה בערבים, ללא קשר לחומרת סיבת מעצרם, היא מקפידה להביא תגובות מפורטות וארוכות של עורך דינם, לרוב איתמר בן גביר, אבל לעולם לא ההיפך. כאשר היא מתארת חשוד ערבי היא תקרא לו: "נער" גם כאשר הוא בן 10-11 לעומת זאת כאשר העצור הוא יהודי, הוא "נער" גם כאשר הוא בן 18. היא תדגיש שהעצורים היהודים הם קטינים ותוסיף לחסרי הידע שביננו: "כלומר, בני פחות מ-16". ההטיה שלה כ"כ לא מוסווית ולא מתוחכמת עד כדי הפיכת הדיווח ברשת ב' לאחיו התאום של מקור ראשון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש