בתשובה להפונז, 07/10/15 17:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה מדהים שכולם היו בריטים: המודי בלוז, אוריה היפ, הסטונס(!), המי, קצפת, ואחר כך ג'נסיס, פינק פלויד, קינג קרימסון, רנסאנס, ג'ת'רו טאל, רוקסי מיוזיק, דיפ פרפל, בלאק סאבאת', לד זפלין(!) זה נראה כאלו הדבר היחיד שהיה לאמריקה להציע בשנות הששים עד תחילת השבעים זה פולק - דילן, ג'ואן באעז וניל יאנג. אוקיי היו כמה כוכבים זורחים באפלה כמו ביץ' בויס, קרידנס קלירווטר, הנדריקס ומחתרת הקטיפה. אבל בגדול רק באמצע שנות השבעים הגיע הרוק האמריקאי - לינארד סקיניארד, הנשרים, בוסטון וסטיקס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן הרבה בריטים, אבל בכל זאת גם לאמריקה היה מה לתרום: The Doors, The Band, Allman Brothers, Jeferson airplane, Crosby Stills & Nash, Grateful dead
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייב,זה מתבקש : נייט טריין! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וערן סבג? https://www.youtube.com/watch?v=3EYstxtN6E0 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אח, גדול. וערן סבג הוא איש יקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדלתות, ללא ספק, וג'פרסון איירפליין גם. אבל אם תסתכל על רשימת המופיעים בפסטיבל וודסטוק [ויקיפדיה] תראה שמחצית, אם לא יותר, מהאמריקאים שהופיעו היו להקות וזמרי פולק ופולק-רוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכל אלה יוצאי חלציו של המלך אלוויס( שלא לדבר שהאבנים המתגלגלות, לד זפלין, קלפטון ועוד ינקו חלב משדי הבלוז האמריקאי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ינקו או במילים אחרות העתיקו וביצעו קאברים לאמנים שחורים שלא זכו להגיע למיינסטרים. הישר מהמותן: וואלאק קרול של צ'אק ברי- נזקף לזכות הסטונס. עצלן כמו תרנגול אדום של ווילי דיקסון, כנ"ל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |