|
הרשה לי לקחת הדברים הצידה והלאה מזה. לכתחילה עסקה השאלה באתיקה ''המחקרית'' של ארגונים אזרחיים בעלי אג'נדה אידיאולוגית או פוליטית. האם רשאים אנו לבל או להעניק מעמד לדיווחים היוצאים מטעם הארגונים הללו. ונאמר מהם הארגונים הללו. המדובר בהתארגנויות אשר מטרתן ובאורח מוצהר, אינה להעמיד בסיס נתונים, לחקור דברים לשם מחקר, או לחשוף אמת, אלא ''לשנות את השיח הציבורי'' להשפיע באורח פוליטי, להניע תהליכים חברתיים וכן הלאה. הגופים הללו העמידו תיאוריה ומסלול הכשרה איך לעשות את זה, איך לפעול פעולה היוצאת ממה שקרוי ''המגזר האזרחי'' כדי להשפיע באורח פוליטי, החל בזכויות החיים, וכלה ב''כיבוש''.
צריך לומר שהדברים אינם מיוחסים לכלל הארגונים האזרחיים. אפשר לקיים מוסדות מחקר, ונדגיש פרטיים, העוסקים בנושא מסויים לשם מחקר. אלא רק את אלה שכל דפוסי פעולתם מעידים על מגמה פוליטית, על אג'נדה, על שימוש שנעשה בדיווחים חסרי פניות כביכול. השאלה בעינה עומדת, האם רשאים אנו לקבל את הדיווחים היוצאים מאותם ארגונים, שמא עלינו לפסול אותם על הסף. וזה עוד לפני שאנו נכנסים לטכניקות ההטיה שגם הן נלמדות, והן נרכשות. הבאת חצאי אמיתות, הטיית הנתונים אל תוך הקשר מבוקש, הטיה פרשנית, התייחסות סלקטיבית ועוד כהנה וכהנה.
האומרים, כי מותר קול אחד בלבד בחברה הישראלית, הוא קול השלטון- שקרנים. שקרנית. האומרים כי הביקורת המוטחת בהם ובדיווחיהם, היא ניסיון להכחיש, להסתיר, לעצור את חשיפת האמת- שקרנים המה, שקרנים מפיצנים, שלא נסתייע בידיהם להפיץ האג'נדה שלהם כפי שקיוו, ומפאת ההתמרמרות מוסיפים המה לזנן בתזנונים. כי נלוז הדבר לזנן גם את המחקר, לעשות המחקר איצטלה. לעשות אג'נדה פוליטית באיצטלה מחקרית.
|
|