 |
לפרק זמן קצר יחסית נפסקה פעילות הפוטוסינטזה על כדור הארץ, היה גשם חומצי, זיהום אוויר חמור וכדומה. היצורים ששרדו היו יצורים קטנים שניזונו מרקבונות, נבלות ויצורים קטנים מהם (חרקים), שניזונו ממקורות שאינם פוטוסינטזה.
השמדה המונית כתוצאה מפגיעת מטאור, משמעה הכנסת אילוץ חזק וזמני לכל הנישות האקולוגיות. לאילוץ הזה לא היה קשר לאילוצים הסביבתיים שהיו לפני המטאור, וזמן קצר במונחים גאולוגיים לאחר פגיעת המטאור, האילוצים הסביבתיים חזרו למצבם הקודם.
כל מה שעשה המטאור היה לסלק את רוב מינים, בלי קשר למידת האינטיליגנציה שלהם, או לכל תכונה אחרת שרלוונטית בעולם שיש בו פוטוסינטזה. אם אתה מתבונן במערכת כולה כמנגנון למידה, רוב הדגימות של פונקציית המטרה הלכו לאיבוד. המערכת איבדה המון אינפורמציה (לא "התחממה" כפי שרמזת, ולא "התקררה"). כיצד זה יכול להיות טוב מבחינת מיקסום פונקציית המטרה?
אתה מניח שקיומם של טורפי על אימתניים, מנע הופעת מינים חלשים ואולי "חכמים" יותר. מדוע? הרי דינוזאורים וזוחלים היו בכל הגדלים גם לפני ההכחדה. המערכת כולה לא התכנסה לפתרון היחיד של טי רקס. אם שרדו המון יצורים קטנים בתקופת מלכותו של טי רקס, מדוע לא יכלו לשרוד יצורים קטנים ו"חכמים"?
יותר נוח לי להאמין ב-Convergent evolution [Wikipedia]. אני מאמין שיצורים תבוניים היו מתפתחים כך או אחרת, וההכחדות הגדולות היו מכשול בדרכה של האבולוציה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש