|
||||
|
||||
הנושא שבכותרת אינו נדון במאמר באופן ישיר, אך מאחר והוא עלה בדיון אוסיף כמה מילים בנושא כדי להעמיד דברים על דיוקם. קיסינג'ר אכן תבע מישראל באופן חד משמעי להימנע ממכה מקדימה, כפי שמתועד בארכיון הסוכנות האמריקאית לביטחון לאומי (NSA). במסמך כותב קיסינג'ר לחדר המצב בבית הלבן על שיחתו עם מרדכי שלו, הציר הישראלי בוושינגטון: “I emphasized to him the essentiality of restraint on the Israeli part, and said there must be no preemptive strike.” הוא מסביר זאת:“I believe the Israeli fears of a possible attack are justified. Hopefully, we will be able to generate sufficient pressure so that cooler heads will prevail.” קיסינג'ר לא ידע שמדובר במתקפה וודאית על ישראל. אילו היה בידי שלו למסור לו יותר מאשר מידע נסיבתי על ההכנות הערביות – למשל ההודעה הרשמית של מצרים וסוריה לברה"מ על פתיחה במלחמה (מה שמכונה "ידיעת הזהב"), סביר להניח שקיסינג'ר לא היה מציב דרישה זו בפני ישראל.באשר לצד הישראלי, כפי שכתבתי בסוף חלק זה של המאמר, אלמלא מעשיו של ראש אמ"ן, אני בטוח למדי שצה"ל היה פותח במתקפת מנע גם ללא אישור אמריקאי. כדאי לזכור שלאורך כל שנות קיום מדינת ישראל הפעילו האמריקאים על הנהגתה לחצים כאלו ואחרים. אנו נוטים לזכור את אלו שצלחו, אך אין זה הכלל, לא בישראל, לא במדינות ערב ולא בשאר העולם - דרישותיה של ארה"ב/רוסיה/צרפת/בריטניה/... ממדינה שניה אינן נענות בד"כ. ניתן להקשות ולשאול האם בהתחשב במידע שכן היה בידיה, פעלה ישראל נכון כאשר נמנעה ממכה מקדימה. קשה לי להעריך. מחד גיסא, סביר להניח שההימנעות מתקיפה אכן הקלה על קבלת הרכבת האווירית מארה"ב בשבוע השני של המלחמה, כפי שטענה מאיר לאחר מכן. מאידך גיסא, יתכן שמכת מנע מוצלחת הייתה מקטינה משמעותית את הצורך בתגבור חירום. |
|
||||
|
||||
אני תוהה מה באמת היתה כוללת מכת מנע מוצלחת. אפשר להניח בבטחון שמכת המנע היתה אמורה להתבצע ע''י חיל האוויר בלבד. לאור הכשלון של חיל האוויר בהתמודדות עם טילי הנ''מ בשתי הגזרות בתחילת המלחמה, ספק רב בעיני אם הוא היה מצליח להגיע להשגים משמעותיים, וגם לא לגמרי ברור לי מה היו אמורות להיות המטרות שלו. חיל האוויר טוב יותר בתקיפת מטרות נקודה (שדות תעופה, גשרים, מרכזי קשר, פיקוד ושליטה וכו') מאשר בתקיפת ריכוזי כוחות הפרושים על שטח נרחב - אבל בבוקר המלחמה היה צריך לפגוע משמעותית בדיוק בריכוזים האלה כדי להשפיע על תכניותיהן של מצרים וסוריה. כמו כן, כשחושבים על הפער בין האופן שבו חיל האוויר דמיין לעצמו את המלחמה שתהיה (כולל זמן להשמדה של הטילים בניחותא לפני שמתפנים לסייע לכוחות הקרקע) לבין מה שהתרחש במציאות ועל הכאוס של החלפת החימוש, המטרות וגזרות הפעולה תוך כדי לחימה קשה להאמין שאותו חיל היה מצליח להגיע למכה מקדימה שאכן היתה משפיעה משמעותית על המערכה כולה. |
|
||||
|
||||
מן הסתם כשמחליטים להזניק מטוסים למכת מנע, מזיזים גם כוחות קרקעיים על מנת לבלום תגובה נגדית, וכדי להמשיך את המכה האווירית. תמרון מקביל של כוחות קרקעיים ישראלים מול המצרים והסורים, היה משנה לגמרי את התמונה. |
|
||||
|
||||
א. אתה מערבב בין שני מושגים - מלחמת מנע ומתקפה (או מכה) מקדימה. ב. מטרתו של חה''א לפי ''פקודת סלע'' היתה נטרול מערך הנ''מ במסגרת מכה מקדימה, ורק לאחר זאת סיוע לכוחות הקרקע. בפועל זה לא קרה כיוון שלא היתה מכה מקדימה וחה''א נאלץ לסייע לכוחות הקרקע ללא ניטרול הנ''מ |
|
||||
|
||||
לאור היכולת הדלה שהפגין חיל האוויר בהתמודדות עם סוללות הטילים במהלך המלחמה (ובמיוחד עם הניידות שבהן), קשה להאמין שמכה מקדימה כזו (שממילא היו לה רק שעות ספורות, ולא יום-יומיים שהקצה החיל בתכנוניו מלפני המלחמה לטיפול בנ"מ) היתה משיגה תוצאות מרשימות. מאלף לקרוא בספרו של יפתח ספקטור "רם וברור" כיצד הוא ניסה לפתח תו"ל להתמודדות עם הסוללות הניידות יחד עם חניכי קורס מובילים בכירים שהעביר, ללא כל סיוע ממטה חיל האוויר (אבל עם סיוע של אריק שרון, בימיו האחרונים כאלוף פיקוד) - וכיצד המסקנות שלהם זכו ליחס שבין התעלמות לזלזול. אגב, הספר זמין לקריאה והורדה באתר הספריה הדיגיטלית של חיל-האוויר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |