|
בסופו של דבר, העובדה שצה"ל לא הצליח לעקור את הנוכחות המצרית ממזרח לתעלה היתה הגורם המרכזי לכך שהשטח נשאר מאז ולתמיד בידי המצרים. רמטכ"לי צה"ל בכמעט-עשור שמאז 2006 הגדירו לעצמם את המטרות במושגים של "שאחר כך לא תהיה בכלל שאלה מי ניצח" (ונכשלו פעם אחר פעם בהשגת המטרה הזו); צה"ל של יום כפור היה במצב דומה. אילו הוא היה מצליח להוציא לאויב מהידיים את כל מה שנלקח, לא היתה שאלה ועמדתה המדינית של ישראל בתום הקרבות היתה חזקה. הוא כשל בכך, והתוצאה היתה שהמלחמה כולה היתה השג מצרי (אגב, למרות המכה הצבאית שחטפו גם הסורים הרוויחו שטח בזכות המלחמה, אבל זניח ביחס למצרים).
בכלל, השאלה מה השיג צה"ל במלחמה היא שאלה לא רלבנטית. מלחמה היא בין מדינות, לא בין צבאות, והשג צבאי הוא רלבנטי רק במידה שבה הוא משרת השג של המדינה. תפקיד הצבא הוא להגיע להשגים שניתן לבנות עליהם השג של המדינה, ואת זה צה"ל לא השיג. אתה מתיחס להשג התודעתי של ביטול פנטזיית ההסתערות המאחדת, אבל גם אצלנו בוטלו כמה פנטזיות. אותו דיין שלפני המלחמה חשב שטוב שארם א-שייח בלי שלום מאשר להפך היה אחרי המלחמה לאחד האדריכלים הראשיים של החזרת סיני למצרים, ואני חושב שהרבה ממה שהתחולל בחברה הישראלית מאז ועד היום (לא רק בתחום הפוליטי אלא גם החברתי, התרבותי ועוד) הוא במידה לא קטנה תולדה של השבר שיצרה המלחמה.
|
|