 |
זה נשמע הגיוני (אם כי אפשר, מן הסתם, לשנות משהו במיקום המצלמות לאחר אותו גילוי, או אפילו להשתמש בכך שאולי המחבלים למדו את מיקום המצלמות ולהוסיף בחשאי מצלמות שילכדו בקלות דווקא את מי שמסתמך על מה שלמד) אבל הנקודה היא שבויכוח הזה הטיעונים של שני הצדדים די משכנעים: אם נשקף סיכון לחיילים, או אם היתה להם סיבה סבירה לחשוב כך, ירי למטרת הרג הוא תגובה נכונה. אם לא נשקף סיכון כזה בשעת הירי, מדובר בפשע מלחמה, חד וחלק (אולי עם נסיבות מקלות; לא הייתי שם, אני לא יודע), אלא אם השיטה המוסרית של אישקשתא מקובלת בצה"ל. הבעיה היא שמה שקובע כאן הן העובדות, וכל זמן שהן נמצאות רק אצל צד אחד - צה"ל - אין אפשרות למשקיף הוגן לקבוע את דעתו על מה שהתרחש שם.
כמו שמאיה חוזרת ואומרת, ההיסטוריה של תגובות צה"ל בחקירת מקרים שונים אינה מבשרת טובות, והעובדה המצערת היא שבאותם מקרים שזכו להד תיקשורתי רב, בעיקר כשהנפגעים היו אזרחים לא פלשתינאים ונערכה חקירה כתוצאה מלחץ בינלאומי, לא פעם נמצא שאכן היתה התנהגות חריגה של החיילים. זה מעלה ספק רציני בקשר למה שקורה בחקירות המקרים האחרים, וזאת , לדעתי, סיבה מספקת להוציא את החקירות האלה מידי צה"ל לידי גוף בלתי תלוי, אבל עם סיווג בטחוני שיאפשר לו לצפות בסרטי הוידיאו, לחקור את החיילים, לתת להם חסינות או עסקאות טיעון במקרה הצורך וכד'. לדעתי זה אמור, בסופו של דבר, להועיל גם לצה"ל. מאחר וברוב הגדול של המקרים הוא ייצא זכאי, או לפחות כך אני מקווה, הזיכוי שלו יהיה תקף הרבה יותר מהודעה של דו"צ על כך שהנושא נחקר והכל בסדר. י. גורביץ', ע. לנדו, ע. הס וג. לוי בטח לא ישתכנעו, אבל לאנשים כמוני, ואני חושב שגם כמו מאיה, בישראל ובעולם, יהיה הרבה יותר קל להאמין.
בפעם האחרונה שהעליתי את הטיעון הזה מישהו (ירון?) טען שזה לא הוגן כלפי הלוחמים. אני חושב שלוחמים שאכן עושים את תפקידם כמו שצריך אמורים דווקא לשמוח על הקמת גוף כזה, ולגבי החיילים האחרים, אם הם יידעו מראש על התהליך שהם צפויים לו, יש בכך משום הרתעה מבורכת. יש גם סוג שלישי של חיילים, ומקומם של אלה בכלא. אם הגנה על מדינת ישראל מחייבת לתת הכשר לפשעי מלחמה כי אחרת לא יהיו מספיק חיילים קרביים, אין למדינה הזאת זכות קיום.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש