בתשובה לתשע נשמות, 28/09/15 23:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אני זוכר נכון, האלוף אברהם אדן טוען בספרו שאריק שרון העדיף לצאת למסע כיבושים מאשר לבצע את התפקיד שהוטל עליו - לבער את הכוח המצרי שפלש מערבה לתעלה. לפי זה, לא מדובר פה בכשלון שלאחר ניסוי, אלא בכשלון להוציא לפועל פקודות שניתנו על ידי הרמטכ''ל ושר הבטחון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בוא לא נשכח: אריאל שרון היה אלוף פד"מ בתפקידו האחרון בצה"ל, ממנו פרש חודשים מעטים לפני המלחמה. במלחמה הוא מצא עצמו כאוגדונר תחת פיקודו של גורודיש, שהיה פקודו כמפקד אוגדה 143 רק חודשים ספורים קודם לכן, ברור שמצב כזה אינו נוח לשני הצדדים ועלול להוביל (וגם הוביל) לחיכוכים רבים. תוסיף לזה את העובדה ששרון ראה במו עיניו את התמוטטות הקונספציה של קו ברלב (שהוא התנגד לו בכל מאודו בהיותו אלוף הפיקוד) בדיוק כפי שהוא צפה. ברור שבמצב כזה (גם בלי להביא בחשבון את אופיו) הוא יחשוב שהוא מבין יותר טוב מכל מי שמעליו (תחושה שלא היתה בלתי מבוססת). (וחוץ מזה, אתה לא מתכוון מזרחה לתעלה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא גם ראה את הבלבול ואת חוסר האפקטיביות משעה שנשלחו כוחות לכיוון מסויים, רק כדי להורות להם לחזור. ויש להוסיף תהיה איך אפשר לסמוך על פיקוד ששוגה כל כך, בזמן אמת, לגבי עצם שאלת האפשרות למלחמה וההיערכות לקראתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן בעיה של היררכיה פיקודית. צה''ל אמור להיות צבא מסודר שבו המפקדים מבצעים פקודות שקיבלו מאלה שהוצבו מעליהם. זה לא אספסוף לובשי מדים אפריקאים שבו כל גנרל מנהיג את חייליו בהתאם למטרותיו שלו. אם אני מקבל את גרסתו של ברן, גם האלוף גונן עשה מה שבא לו, התעלם מפקודותיהם של האחראים עליו וזרק החלטות בהתאם לשיקולים נקודתיים בהתעלם מהתמונה הכוללת. ותודה על התיקון. כמובן - מזרחה לתעלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גורודיש התעלם מפקודות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, ברן כתב שבשיחות/ישיבות משותפות עם דדו ודיין הוא הצליח לשכנע על קו פעילות מסויימת, ולאחר שחזר לשטח קיבל מגורודיש פקודות סותרות, שלאחר מכן התברר שהיו בניגוד לדעתו של הרמטכ"ל. קיבלתי את הרושם שהיתה שם תחרות פרועה של דעות ואגו, בה שרון, גונן, ברן, דדו ודיין התווכחו, שכנעו והלכו האחד מאחורי הגב של השני כדי לעקוף חוליות בשרשרת הפיקוד ולקבוע עובדות בשטח. מבחינה פיקודית התחולל שם ברדק שמקומו לא יכירנו בצבא מסודר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדובר על דווקא דרך עבודה יעילה מאוד. כשמנצחים. ע''ע דיין ושרון במבצע קדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי ניצחו שלא בגלל זה, אלא למרות זאת? שמא תסביר לי כיצד דרך עבודה שמבטלת את הסדר והתבנית הפיקודית, זוכה אצלך לציון גבוה של יעילות? אתה תומך בכאוס פיקודי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צה''ל עצמו שבר את ההיררכיה בזה שהוא מינה שני אלופים ותיקים (שרון וברן) מתחת לאלוף צעיר (גורודיש), זו קונסטלציה שמראש לא יכלה לעבוד אלא אם כן שלושתם היו צדיקים נטולי אגו (ואף אחד מהם לא היה). עובדתית, בסופו של דבר נאלצו להחליף את האלוף הצעיר ברב אלוף במיל (בר לב, שכבר היה עמוק באזרחות) כדי להטיל מרות על שני האלופים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האלופים הותיקים, עם כל הכבוד להם, הם אלופים במילואים. הם באים למלא את השורות בשעת חירום, כתוספת לגרעין של הצבא הסדיר. כששני קצינים מחזיקים בדרגת אלוף, הם שווים בדרגה בלי קשר לותק שלהם, כי הותק לא קובע בהיררכיה הצבאית אלא הדרגה וההצבה - כשם שסגן צעיר בכיר בדרגתו מסמל זקן. לאור כל זאת, כשאלופים במילואים באים למלא את השורות ומציבים אותם בפיקודו של קצין בדרגתם, המחזיק בתפקיד מטכ''ל בהתאם לדרגתו השווה לדרגתם ולתפקידו בצבא הסדיר, אין כאן שבירה של ההיררכיה. בנוסף, בהתייחס לטענותיו של ברן, נראה שגם קצינים בכירים בותק ובדרגה (בר-לב ודדו) לא הצליחו להטיל את מרותם על שרון, שזרק רבע גדוד כדי לספר שניסה למלא את פקודותיהם, ואת רוב כוחו פרש ותמרן לפי ראות עיניו ובניגוד לפקודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. הסכסוך היה משולש - ברן שרון וגורודיש, כך שאי אפשר להסתמך על דבריו של ברן כפשוטם. 2. ברן לא היה במילואים אלא בקבע. 3. לא רק שברן ושרון היו ותיקים מגורודיש, אלא שגורודיש היה פקודו של שרון עד חודשים ספורים לפני המלחמה. זה מצב בעייתי מלכתחילה ומי שמינה את שרון היה צריך לצפות את הסכסוכים מראש (למשל להציב אותו בגזרה אחרת), במיוחד בהתחשב באגו הענק של המעורבים (במיוחד של שרון, שהצליח להסתכסך עם דיין כרמטכ"ל בעודו מח"ט) 4. לא רק הדרגה וההצבה קובעים בהיררכיה, "בשביל כבוד צריך לעבוד" - מפקד צריך לזכות באמון של הפקודים שלו. גורודיש לא זכה באמון פקודיו ועובדתית הדרג הממונה החליט להחליף אותו ולא את ברן ושרון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. יש יותר מזה. ברן ראה עין בעין עם הרמטכ"ל דדו, ושרון עשה מה בראש שלו, כשהוא פונה לפעמים לדיין ולפעמים לגולדה. גורודיש לפעמים פנה ישירות לדיין כשרצה לעקוף את דדו, ועדיין התקוטט עם שרון. בנוגע להסתמכות על דבריו של ברן, כבר סייגתי מתחילה שהכל נכתב על פי דבריו, היות ואת ספריו קראתי ואני לא מתמצא לעומק בגרסתם של שרון וגורודיש לאירועים. 2. המלחמה פרצה כשבועיים לפני פרישתו של ברן מקבע. הוא פיקד על השריון ואם אני מבין נכון, כשמציבים כוחות שריון בדרום, הם כפופים לסמכותו של הפיקוד המרחבי. 3. נראה לי שהציבו את שרון בדרום בגלל היכרותו את השטח ממלחמות קודמות. כמובן שהיה צריך להתחשב באגו הענק של המקורבים, ומאידך המעורבים אמורים לכבוש את האגו שלהם בשעת חירום ולפעול על פי נהלים צבאיים. נראה שהטעות היתה כשמינו את גורודיש לאלוף פיקוד הדרום. הוא לא היה מוכן או מוכשר מספיק לתפקיד. כך או אחרת, ניתן להתלונן על המפקד, אך בינתיים יש את החובה למלא את פקודותיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני צריך להסכים אתך בעניין הזה. לגבי גונן: האיש היה צריך לסיים את השירות אחרי מלחמת ששת הימים ואינני רוצה לפרט. בפעם הנוספת שהוא היה צריך לסיים היה בפעולת כראמה. באופן כללי לא היה צריך להחזיק אחד כזה בצבא. שבתאי טבת עשה לו יחסי ציבור וכל היתר היסטוריה. הוא כינה אותו שמוליק. לא היה יכול להיות קונטרסט גדול יותר בין שמוליק (החמוד) ובין גורו . | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |