|
||||
|
||||
לא הבנתי. מצד אחד, אתה אומר: "ודאי שיכול", מצד שני, אתה ממשיך ומסביר לי שהוא לא יכול. תחליט. רגע אחד, תסביר לי לאט, באיזה זכות אתה שופט את ברק לרותחין על ההשלכות של מעשיו? חשבתי שהטיעון של "זה בגלל ראש הממשלה הקודם" אמור להפסיק להחזיק מים אחרי שבע שנים, אז איך זה שהוא מחזיק מים יותר מעשר שנים? זה רק נדמה לי או שאתה מצייר את המטרה מסביב לחץ? |
|
||||
|
||||
הפסקה השנייה שלך מראה שבאמת לא הבנת את התגובה שלי. לא *אני* שופט את ברק, אלא אחרים, וזו היתה דוגמה נגדית לטיעון האשמת הנשיא הקודם. כדאי להבין טיעון לפני שמגיבים לו. |
|
||||
|
||||
ואתה חושב שמי ששופט את ברק טועה? |
|
||||
|
||||
זאת לא הנקודה וזה לא רלוונטי לטיעון שלי. הטיעון הוא שיש רבים ששופטים את ברק, ומצד שני, 'מזכים' את אובמה, וזה נראה לי לא קוהרנטי. לטעמי על שניהם (כמו כל מנהיג אחר) להישפט על מעשיהם והישגיהם בתקופת כהונתם שלהם, ועל פי התוצאות בשטח. |
|
||||
|
||||
זה מאד רלוונטי לטיעון שלי. ברור שעל שניהם להישפט על מעשיהם והישגיהם בתקופת כהונתם שלהם, ועל פי התוצאות בשטח. השאלה היא אם על מנת לבדוק את ה''תוצאות בשטח'' אנחנו יכולים להרשות לעמינו להתאלם מתנאי ההתחלה. ויותר מזה, האם זה קוהרנטי לשפוט מנהיג אחד תוך כדאי התחשבות בתנאי ההתחלה ומנהיג אחר תוך כדאי התעלמות מהם. |
|
||||
|
||||
שים לב ששוב לא הבנת, לשיטתי יש לשפוט את שניהם על פי ההתחלה והסיום של שהותם בתפקיד, בהינתן תנאי ההתחלה בעת כניסתם. ולא להשתמש בתנאי ההתחלה כתירוץ לכל כשלון עתידי. עם כל תנאי ההתחלה של המלחמה בעיראק עת נכנס אובמה למשרד הסגלגל, והנתונים שהיו כבר אז על הטעויות שכנראה נעשו בכניסה למלחמה, לו היית שואל מישהו בממשל האמריקאי מה לדעתו הסיכוי שתוך 7 שנים המזרח התיכון ייראה כמו שהוא נראה היום, הוא היה אומר לך שזה חזון אפוקליפטי מחריד ובלתי סביר ואוי ואבוי לנשיא שאלה יהיו התוצאות של הקדנציה שלו. |
|
||||
|
||||
אז מותר להתחשב בתנאי ההתחלה? ואני, לתומי, חשבתי ש"יש גבול עד כמה שנים אפשר להאשים את הנשיא הקודם בטיעוני אבנים ובאר למיניהם." "לו היית שואל מישהו בממשל האמריקאי מה לדעתו הסיכוי שתוך 7 שנים המזרח התיכון ייראה כמו שהוא נראה היום, הוא היה אומר לך שזה חזון אפוקליפטי מחריד ובלתי סביר" זו, אז אותו "מישהו" היה טועה בתחזית שלו. לא הבנתי למה תחזית של מישהו היפוטתי שלא יודע מה עתיד להיות, היא מבחן הגיוני לשיפוט של הצלחה של מנהיג. אם היית שואל מישהו בממשל האמריקאי ב-1933 מה לדעתו הסיכוי שהגרמנים יכבשו ויהרסו את אירופה ירצחו את יהודיה ויפציצו את לונדון הוא היה אומר לך שזה חזון אפוקליפטי מחריד ובלתי סביר ואוי ואבוי לנשיא שאלה יהיו התוצאות של הקדנציה שלו. ובכל זאת, אותו נשיא נחשב לנשיא די מוצלח במבחן ההיסטוריה. מבחן התוצאה בלי להתחשב בנסיבות הוא לא ממש הגיוני. |
|
||||
|
||||
לא טענתי שאין להתחשב בנסיבות, אבל מאחר שנראה שאתה באופן עקבי לא מבין את הטיעונים שלי, אסיים את נסיונות ההסבר כאן. |
|
||||
|
||||
בממשל האמריקאי ודאי שלא ראו את זה. דברי אזהרה שהפלישה לעיראק תערער את היציבות במזרח התיכון ומה שגרוע יותר, תוציא את מהלך העניינים מכלל שליטה, כתבו גם כתבו. וכי ציפית שצ׳ייני, רמספלד, וולפוביץ והניאוקונסרבטיבים האחרים יחזו מה יהיה? לא היה להם גרם אחד של ראייה רחבה של ארה״ב בעולם ומגבלת כוחה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |