|
||||
|
||||
>> לפי כל הגדרה - הם עריקים משירות צבאי. ישראל לא מכירה בעריקות כסיבה מוצדקת לקבלת מעמד פליט (ובצדק מוחלט), אפילו אמנת הפליטים לא מחייבת מתן מעמד פליט לעריקים אם אתה צודק המהלך הטבעי היה לאפשר להם להגיש בקשות מקלט ולדחות אותן בסיטונות. מדוע אם כן נהגה המדינה להפך ומנעה מהם במשך 4 שנים להגיש בקשות מקלט, וגם אחר כך עכבה עד זרא את הדיון בהן? |
|
||||
|
||||
אתה חושב שאם תמשיך להעלות את הטענה האוילית הזו, זה יתפוס? כבר הסברתי לך (וגם אחרים הסבירו לך) יותר מפעם אחת שכל עוד הם נהנו מהגנה קבוצתית לא היה שום טעם שהם יגישו בקשות אישיות, ורק לאחר שההגנה הקבוצתית פגה, התחילו לבדוק אותם באופן פרטני. |
|
||||
|
||||
זו לא טענה אלא תיאור של המציאות. המציאות היא שהמדינה מנעה מהם להגיש בקשות מקלט במשך יותר מארבע שנים. אתה מסכים עם תיאור המציאות הזה אבל אומר שלמדינה היתה סיבה טובה. זאת טענה. בנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל אין רמז לכך שמי שנמצא בהגנה קבוצתית אינו זכאי להגיש בקשה. אם כן למדינה, לטענתך, היתה סיבה טובה אך כזו שאינה מעוגנת בנהלים. אני טוען שלמסתננים היה עדיף להנות מסטאטוס פליט. שלסטאטוס פליט יש עבורם יתרונות על פני סטאטוס הגנה קבוצתית. לדוגמה- פליט רשאי לעבוד ולא ניתן להגביל את חופש התנועה שלו. מה אווילי בטענה הזו? וטעות עובדתית- לא החלו לבדוק אותם באופן פרטני רק לאחר שההגנה הקבוצתית פגה, אלא החלו לבדוק אותם פרטנית רק כאשר בג"ץ הכריח אותם. |
|
||||
|
||||
אם אתה נתפס לדקויות טכניות, אז המדינה לא מנעה הגשת בקשות מקלט אינדיבידואליות ממי שזכאי להגנה קבוצתית, אלא רק תיעדפה את הטיפול בבקשות לפי השכל הישר - כלומר בדקה קודם את בקשותיו של מי שלא זכאי להגנה קבוצתית. אני טוען שלמסתננים שאינם פליטים אמיתיים (ומעל 99% מהמסתננים אינם פליטים אמיתיים, כפי שהוכח כשהחלו לבדוק אותם אישית) עדיף ליהנות מסטטוס של פליט לפי הגנה קבוצתית ולא לפי RSD, שכן היא מונעת מהם את הצורך להגיש בקשה אישית, שמן הסתם תידחה (ובצדק) מעל 99% מהמקרים, והם ייאלצו לחזור למולדתם. |
|
||||
|
||||
זהו, שהיא כן מנעה. זה לא רק שהיא לא טיפלה בבקשות שלהם, אלא שהיא לא אפשרה להם כלל להיכנס לתהליך של בקשת מקלט. אתה צודק שלמסתננים שאינם פליטים אמיתיים עדיף ליהנות מהגנה קבוצתית. אם כן סביר להניח שכל המסתננים שמתעקשים לעבור את ההליך הפרטני מן הסתם הם אמיתיים. אתה טועה באחוזים: בשנת 2012 התקבלו בישראל 27 החלטות בעניין מעמדם של אריתראים, מהן 19 מקרים הוכרו כפליטים ו 8 נדחו. אני חושב שזה מסביר מדוע הרשויות התעקשו לא להעביר אותם את התהליך. |
|
||||
|
||||
27 מתוך 35,000 (מס' המסתננים האריתראים בישראל) זה קצת פחות מפרומיל. |
|
||||
|
||||
19 מתוך 27 הם בערך שני שליש. זה שרשות ההגירה בחרה לבדוק כמות קטנה לא משנה את אחוזי ההצלחה של אלה שכן נבדקו |
|
||||
|
||||
רשות ההגירה בדקה רק את האחוז הזעיר של אלה שכן הגישו בקשות מקלט אינדיבידואליות - אלה שמראש ידעו שיש להם "קייס" (מתנגדי משטר למשל). מתוך 55,000 מסתננים בישראל (מתוכם 35,000 אזרחים אריתראים), פחות מ-2,000 הגישו בקשות. בעיקר כי הם ידעו שאין להם קייס אמיתי והעדיפו לחסות תחת ההגנה הקבוצתית. גם מתוך ה2,000, יש "תעדוף" - בודקים לעומק רק את הבקשות שעל פניהן יש להן סיכוי להתקבל. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |